בלוג של נערה קצת שונה

אתמול בערב הייתה יומולדת 13 לאחת הבנות בכיתה :]

-עזבו מזל"ט וכאלה-

היה די.. אמ, סתם כזה. היו סרטים, היה פיצה,

-וזה מה שאמור לעשות מסיבה טובה, אני יודעת-

אבל גם היו יותר מידי ילדים!!

היינו בסביבות ה-40 ילדים, בבית מסכן אחד.

ואין, אין מצב שהיה יכול לצאת ממסיבה עם כ"כ הרבה ילדים משהו.

אבל בסדר, בכל מקרה היא עשתה את זה כי היא מתה על מתנות,

אז לפחות היא קיבלה משהוא בסביבות ה-40 מתנות,

כייף לה D:

היה חלק אחד, שישבתי איתו..

היינו כבר מתים מעייפות.

השעה הייתה בסביבות 4:30 בבוקר,

ולמי יש כח לזוז בשעה כזאת?

שנינו שכבנו על פופ.

הוא הסתכל על הסרט שהיא שמה בטושיבה שלה,

ואני שכבתי בלי לעשות כלום,

עם העיניים מסתכלות עליו,

כשאני מקווה בלב שלי שהוא לא שם לב.

עם ידיים הכי קרובות שיכול להיות לגוף שלו,

כשאני מקווה שזה לא קרוב מידי.

ברגע שהוא מסתכל עלי,

להגיד לי משהו,

אני חושבת שהוא שאל אם אני מסתכלת על הסרט,

השתדלתי להיראות כאילו הייתי שקועה בחלום או משהו,

וקיוויתי שהוא חשב כמוני -

חלום על זה שאנחנו ביחד?

הסתכלתי עליו, וראיתי שהעיניים שלו כ"כ עמוקות,

כ"כ שמחות, כ"כ כחולות..

ולא הבנתי, איך זה שאני כבר כ"כ הרבה זמן לא מצליחה לשכוח את המבט הזה..

את העיניים האלו? את הגוף הזה? את המראה הזה? את האופי הזה?

הסתכלתי עליו, וחיוך ענקי התפשט לי על הפנים,

השתדלתי להסתיר את זה.

אני כמעט בטוחה שלא הצלחתי

הוא הסתכל עלי חזרה,

וחיוך התפשט גם על הפנים שלו.

כנראה שחיוך זה דבר מדבק.. לא? (:

אחרי רגע, שנראה לי כמו שנה,

(לא במובן הרע של המילה)

הוא החזיר את המבט אל הסרט והמשיך להסתכל.

אני לאומתו, המשכתי להסתכל עליו.

על המבט הזה,

על העיניים האלו,

על הגוף הזה,

על המראה הזה,

על החיוך שהיה לו עד לפני רגע.

ולא הפסקתי לחשוב על האופי הזה.

האופי הזה שפשוט כבש אותי ברגע.