בכל בוקר שאני נוסעת לבית ספר, אני הולכת הרבה ומתישבת דיי בקצה. לא בקצה בספסל האחרון של המגניבים, דווקא קצת לפני, מול הדלת האחורית. לא לידה, בכיסא עם המעקה כיאלו אני תינוקת, אלא בכיסא שממש מולה. ואני ישבת לבד. לא כי אני ילדה בודדה חסרת חברים (סתם אני כן אבל זה לא קשור*) אלא כי על האוטובוס הזה נמצאים אני, ואני ביב', ותלמידי כיתה ז'. איפה כל השאר? סיפור ארוך. בקיצור אז אני עולה, מברכת את יוסי הנהג בבוקר טוב והולכת עד לספסל שלי. והוא שלי. מניחה את התיק הסגול והמהמם שלי לצידי ומוציאה את האוזניות של הטלפון וישר מחברת. אני נורא אוהבת לשמוע מוזיקה בנסיעה. האוטובוס נוסע. עוצרים בקיבוץ השכן אוספים עוד איזה כמות עלובה של ילדים, וממשיכים ליעד הבא. כאשר מגיעים אילו, עוצרים בשתי תחנות. בראשונה עולים אנשים, עולים עולים ממלאים חצי אוטובוס, ממשיכים לשניה שם עולים עוד כמות נכבדה של תלמידים, והכמות כל כך נכבדה, שאני נאלצת להזיז את תיקי מצידי, ולהעביר אותו לצד השני, כאשר הוא נשען על הרגל, ומפנה את המושב לתלמיד חסר מקום. בד"כ זאת אחת משתי תלמידות בלונדיניות שהן חברות, וכשאין להם מקום ביחד הם נאלצות בצער רב להתפצל ולשבת לידי, ולפעמים זאת מישהי אחת, גם בולנדינית יש לציין, דיי אנטיפטית. אבל לא אכפת לי כי אני עם האוזניות ודבר לא יקח לי אותם גם אם יאימו עלי במוות. היום בבוקר שוב עשינו את הסבב הרגיל וכשהגענו לתחנה האחרונה הבלונדינת האינטיפטית התיישבה לידי והבושם שלה הדיף ריח לכל עבר. הריח דווקא היה נעים, מה שהזכיר לי את האוטובוס לאילת. כי באוטובוס לאילת ישבתי לבד, בחישוב פשוט אומר שנסענו חמש חברות ואיך שלא ננסה לסדר את זה, מישהי תשב לבד, וזאת הייתי אני. כשהגענו לנתניה עלתה בחורה והתישבה לידי, היא הייתה מהילדות הלא מקובלות של השכבה, ומהישראליות הטיפוסיות כי היה לה את האומץ לבקש ממני מתישהו במהלך הנסיעה להתחלף איתה ולתת לה לשבת ליד החלון. כמובן שנתתי כי אני אדם נפלא. חוצמזה, שהיא ניסתה לפצוח בשיחה עליזה על למה אנחנו באות לאילת ואיפה נישן. התחמקתי. לא כי אני קיבוצניקית סנובית כמו ההיא הבלונדינית. אם זה היה איזה בחור חתיך אולי הייתי אפילו מסגירה איפה לנתי כדי שיבוא לחבק אותי בלילה, אבל היא הייתה ממש לא בחור וממש לא חתיך. כל הסיפור התחיל ונגמר בגלל שהיה לה ריח רע מהפה. מה שכמעט גרם לי להקיא. וזה קרה יותר מידי פעמים ה'כמעט להקיא', כי כל רגע שהיא ישנה, הפה היה פתוח לרווחה.

*באמת יש לי מלא חברים, זה פשוט השתלב טוב.