שני.

נולדה בקיבוץ באזור המרכז, אי שם ליד חדרה. גדלה תחת הכותרת "ילדה רעה". לא חברותית במיוחד. הולכת מכות. את שנות הבית ספר היסודי העבירה במשחקי גולות בזמן השיעור, ואכילה בזמן ההפסקה. לוקחת רטלין מכיתה ו' כי סובלת מ'הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות'. בשנות החטיבה חזרה למסלול ורכשה חברים רבים. אוהבת ספורט ומדעים ומתמטיקה. לא מתלהבת משאר הדברים ועדין מעבירה את רוב השיעורים מחוץ לכיתה, אך עם זאת, עדין מקבלת ציון גבוהים. המורים אומרים שהיא מסוג התלמידים שיכולים אבל ממש לא רוצים. והיא בהחלט מסכימה. היא מודעת ליכולות שלה אבל חסרת כוח ומוטיבציה לחלוטין. כנראה בגלל שבתור ילדה קטנה תמיד איכזבה את משפחתה ואף פעם לא חשה שגאים בה. נמצאת במלחמה תמידית עם אחותה הקטנה. בסוף החטיבה החליטה לעבור בצפר. לקראת סוף כיתה ט' התחילה להתרחק מחבריה כי הרגישה שהם לא רוצים אותה כחברה. היא עברה לבצפר בטענה ש'היא רוצה לעשות מגמה שבתיכון הזה אין'. לבסוף, מהמגמה הספציפית הזאת היא פרשה. ההחלטה לעבור בצפר הייתה החלטה הכי טובה שעשתה בחייה וכשישאלו אותה אם טוב לה שם היא תשיב שמעולה. השנים האלו באמת היו השנים הכי טובות בחייה חוץ מהזמנים שסבלה מדיכאון בא והולך. היו לה חברים, המורים ובני משפחתה היו מרוצים ממנה,היא זכתה לשבחים והרגישה אוהבה ומקובלת. כאמור שנים אלו היו גם שנים בהם סבלה מדיכאונות ובכתה הרבה, בעיקר בזמנים שהרגישה שלא רוצים להיות בחברתה, שלא אוהבים אותה ושהיא לא חשובה מספיק. היא בעלת כושר משחק, והעמדת פנים ככה שאיש לא ידע מה היא עוברת מלבד עצמה. היא בחורה חרדתית ופראנואידית, וחשבה לא פעם על התאבדות. היא נוטה להעלב בקלות, פוחדת פחד מוות מנטישה, שונאת להיות לבד ואוכלת הרבה. חשוב לציין שלפעמים היא באמת שמחה. אך רוב הזמן היא לא.