כשהאח הגדול התחיל, אני הייתי דיי נגד, כמו שפעם הייתי נגד היינס ועכשיו אני קונה שם כל יומיים, גם לאח התמכרתי בסוף, בערך מהשלב שנעמה (מי זאת?) פרשה והלכה הבייתה. אני חייבת להגיד שלפי דעתי הם ניסו ליצור מין קוסמוס(?) של ישראל, כמו המצגת הזאת שעוברת במייל של כולנו שלוש פעמים בשנה שאומרת שאם העולם היה 10 אנשים אז חמש היו עניים (מאפריקה אי שם), 4 היו אוכלים רק אורז (כלל האולכלוסיה) ורק לאחד היה מחשב עם אינטרנט (אני), אז הם נסו לייצג ולקחו מדגם קטן מכל מגזר. למי שלא יודע (יש מישהו כזה?) אני אסכם שהם לקחו מזרחיים, אשכנזים, הומו, רוסיה וערבייה. מה שלפי דעתי היה טעות מכיוון שהם היו צריכים לפתח קצת יותר את המגזר הרוסי כי הם בערך חצי מכלל ישראל אבל תמיד דופקים את הרוסים, אז זה מסביר הכל. אני דווקא אוהבת את הרעיון הזה כי לפי ערוץ 8, איפה שיש אנשים- יש סיפורים שמחכים להתגלות, והסיפור הכי מסעיר שגילנו מ20 עכברי המעבדה האלו ששמו אותם יחדיו בבית שאין בו שום קשר לעולם החיצון הוא שצרפתיות היו וישארו לנצח חרמניות, ושלמרבה ההפתעה יש עוד שם לאשכנזים וכעט ניתן לכנות אותם 'פרידמנים', ומי שממש מתעקש יכול להוסיף 'מתים' בסוף, אבל זה רק אם יש להם תספורת קסדה סטייל הקליפ החדש של בריטני. סטינו מהנושא ועכשיו נחזור הישר אל הנושא שכולם רוצים לדבר עליו אבל אף אחד לא מעיז, (שזה שקר כי כולם מדברים עליו אבל אף אחד לא מודה)- רנין. רנין, למי שלא יודע, היא בת למשפחה מאוד עמידה, נוצריה בכלל, גרה ביישוב חצי יהודי חצי ערבי (נוצרי), שהשם שלו הוא משהו-שלום. ככה שאם מפיקי התוכנית ניסו ליצור כאן מתחים וקרבות על רקע מגזרי- ציבורי-דתי, שלא יבנו על זה, זה לא יקרה.ולי יש חיבה דווקא לרנין, אומנם לפעמים נראת טיפשה, אבל נא לא לזלזל בה, הבחורה יודעת טוב מאוד מה היא עושה. למשל התקפי הדרמה הבלתי נגמרים שלה, לקט למי שפספס- זה קרה כאשר שי הלך, קרה שוב (אחרי שסוף סוף היה פרק שהיא לא בכתה בו) כששי חזר, וכנראה שזה יגמר כשהיא תודח, אם זה בכלל יקרה, גורמים לה להראות אנושית הרבה יותר ליד שאר בני הבית שמנסים להישאר אדישים, בכוונה או לא, אבל צבר ז"ל למשל ניסה לשמור הכל בבטן, להישאר אדיש ולהיות 'בונקר' לדבריו, שזה צד אחד של המטבע, אבל הצד לא טוב, כי בן אדם בלי רגשות, הוא בד"כ בן אדם לא אהוב, ככה זה אצלנו וגם אצלם בחצר (רק ששם לא באים המון אורחים לבית).

הפרידמן המועדף עלי אחרי רנין (אם הוא נחשב פרידמן בכלל) הוא ליאון, פשוט כי הוא בן אדם טוב באמת. אלא אם הוא שחקן ברמה עולמית ועובד על כולנו ורק גורם לנו לחשוב שהוא רגיש ומתחשב ואוהב את כולום והולך עם סטיקר של 'מייק לאב נוט וור' על החולצה. אבל הוא לא, והוא באמת עושה את כל הדברים האלו. והדברים היותר בולטים אצלו שאני אוהבת הם שהוא לא ביישן ויש לו ביטחון עצמי (בניגוד לגברת בובליל, שתחייה).

אחרונה ועדין לא החלטתי אם היא חביבה או לא היא כמובן שפרה, שמצד אחד מאוד נחמדה ומקסימה, מצד שני היא בכאסח עם כל בני הבית ואנחנו לא ממש יודעים למה. בעיקר כי לא מספרים לנו, וזה מוביל אותי הישר לשאלה- האם ההפקה מתערבת בתוכנית? כן חד (כמו הסכין של המתמודדים מטופ שף) וחלק (כמו הרגלים של הבנות בהישרדות), ההפקה מתערבת באופן בוטה ובלתי ניתן להסתרה בתוצאות של התוכנית, כי אם הם לא היו, שחר היה בחוץ וצבר היה בפנים, ואולי גם יוסי היה בחוץ. למרות שאולי אני סתם מפלה אותם והאנשים מבחוץ באמת העדיפו את שחר על צבר, מה ששוב לא הגיוני, ראיתם איך הוא נראה? הבחור הורס!

הוא התקשר אלי וקבענו שבשש ורבע אני אהיה אצלם. כמובן שהלכתי לאיבוד והגעתי רק 10 דקות אח"כ, אבל זה לא מנע ממני לסנן את הסליחה-שאיחרתי הקבוע שלי בנימה הנורא נעימה והרגישה. הוא אמר שלא קרה כלום וישר נכנסתי לבית הרווי בנים הזה שלהם, דווקא דיי נחמדים המשפחה הזאת, לא שמרתי על הבנים שלהם הרבה אבל יצא לי כמה פעמים. ילדים קטנים מחונכים להפליא וחתיכים להפליא (בעתיד, בעתיד. פדופילית שכמותי). ההורים יצאו ואני נשארתי לבד. כלומר לבד עם הילדים אבל זה עדין נחשב לבד. הגדול עשה שיעורים בחשבון, הקטן ראה טלווזיה והבינוני חיפש את עצמו. כשהתחיל להיות משעמם טיילתי לי בבית מפה לשם ומשם לפה כשבסוף נשברתי והגעתי אל מול הטלווזיה ששידרה בדיוק באותם רגעים את הטלאטאביז. ואז, לאט לאט, פשוט התחלתי להרגיש שמישהו מנסה לסגור לי את העיינים, זה לא הייתי אני, אני גם לא זכרתי שהייתי עייפה שבאתי, ולא הבנתי איך זה יכול להיות, וניסיתי, באמת שניסיתי שהעיינים לא יסגרו. אבל איך היה אפשר? היה כל כך שקט, שני הקטנים ישבו להם בנחת מהופנטים מהמראה הדיי קסום יש לציין של הטאביזים והגדול התעסק בשלו. אז אמרתי שרק לרגע ננוח וכבר נקום, הם גם ככה לא שמים לב, ולא יהיה להם אכפת. ככה חלפו להם ה10 דקות הכי נהדרות בכל הביביסטר כולו, ואז הקטן התחיל לבכות. נהדר חשבתי לעצמי, למה דווקא עכשיו הוא היה חייב להיכנס לסלסלת המשחקים הזאת ולא להצליח לצאת ממנה? הוא לא יכל להישאר על הפוף מול הטאביזים החברים שלו, היה חייב לקום לטייל? נו באמת. ואז קמנו כולנו והחלטתי שדורש פה איזה משחק שולחן קטן כדאי שאני לא ארדם שוב. ירדנו למטה ועל הדרך הכנתי לי קפה, עוגיות לא היה, אז הרגיש לי קצת יבש הקפה. אבל ניחא. הטלתי על הגדול והבינוני לשחק איזה מחשק מעפן ותוך כדי כך אני מתעסקת עם הקטן. לפתע, בלי הודעה מוקדמת, הרגשתי מוזר באף, כיאלו משהו מדגדג לי שם והתחיל הריח הזה הלא טוב, מה זה יכול להיות חשבתי בליבי, עם הכחשה ברורה למה שזה היה, לא לא לא, זה בטח רק השלב המקדים שמתריע חשבתי אבל יחד עם המחשבה הדי אידיוטית הזאת באה העובדה המצערת, לא נורא ניחמתי את עצמי, אני ילדה גדולה ואני יודעת איך עושים את זה, לא קרה כלום, אנחנו נעבור גם את זה. התחלתי להתרוצץ בבית להבין איפה האימא שלו עושה את זה בד"כ. החלטתי שהכי טוב אם זה יקרה על המיטה, ואז נזכרתי שצריך גם לפרוש משהו כדי שלא יתלכלך, אבל לא היה לי מה, ולכי תחפשי מגבעת קקי בבית שאת לא מכירה? אז בשיטה מאוד יסודית עשיתי את המוטל עלי בלי ללכלך יותר מידי ושמתי טיטול נקי וחדש לתפארת מדינת ישראל. מגיע לי העלאה.

בשעה שהם אמרו שהם יגיעו הם באמת הגיעו, והאימא שילשלה לכיסי 50 שקלים חדשים, הם לא הספיקו להיות שם הרבה זמן, כי כמה שעות אח"כ הם כבר היו בכיס של המלצר של הבורגוס. אני לארג'ית בטיפים.