12 שנות לימוד הן לא עניין של מה בכך. 12 שנות לימוד הם חובתו של כל ילד ונער במדינה.  אך עכשיו, אפשר לומר שזוהי גם זכות מאוד גדולה להיות חלק ממנה.

היום, במעמד הזה, אנחנו נפרדים לשלום מהתואר תלמידים, ולוחצים את היד לכינוי חיילים, מתנדבים ובקרוב מאוד אזרחים. כן, מפתיע ככל שיהיה אבל אנחנו, שחלקכם רואים בנו ילדים, נכדים, אחים, חניכים או תלמידים, אנחנו הופכים לאזרחים. הגענו לעולם האמיתי, שלום וברוכים הבאים.

מהיום כבר נפסיק לשאול, "באיזה כיתה אתה?, מי המורה שלך?, או איזה מגמה אתה עושה?" אלא "מתי התגייסת?, איפה אתה משרת? ולאן אתה מתכוון לטוס?" אנחנו כבר לא קטינים, אנחנו בוגרים במלוא מובן המילה, עכשיו אנחנו ברשות עצמנו, נעבוד בעצמנו, נתפרנס בעצמו, נחליט הכל בעצמנו ונהפוך לאנשים אחרים. בוגרים יותר, עצמאים יותר, בשלים יותר, טובים יותר.

ונהיה כאלו בזכות אנשים מופלאים ונהדרים שאהבו אותנו ואנחנו אהבנו אותם. בזכות המורים והמחנכים וההורים והאחים והחברים והמדריכים, כל אחד מכם תרם והשפיע בדרכו שלו, אתם אלו שעיצבו את זהותנו הבוגרת ולא תהיה קלישאה להגיד שבזכותכם הגענו לאן שהגענו.

אנחנו רוצים להודות לכם על שהייתם לצידנו בכל רגע אפשרי, רגעים טובים, רגעים קשים, רגעים מביכים או אפילו רגעים מצחיקים. על הטיולים, המסעות, הסמינרים. תודה על שתמכתם והשקעתם ודחפתם אותנו לציונים גבוהים, להצלחות, למקומות טובים, תודה שלימדתם אותנו, תודה שעזרתם בכל נושא שביקשנו, תודה שהיינו חשובים לכם.

עכשיו, במעמד הזה, אנחנו מוקרים את הדרך הזאת. אלו היו 12 שנות הלימוד הראשונות והאחרונות בחיינו, ואנחנו יכולים לומר בלב שלם, שזוהי דרך נהדרת, מחשלת, מלמדת...

במעמד הזה אנו עוברים לדרך אחרת, שמלווה במכשולים, הנאות, קשיים, סיפוקים, אהבה וחברים, דרך שונה ובלתי צפויה. יש לנו תחושה שהיא תהיה טובה, שכן הדרך שאנו מסיימים עכשיו הייתה מדהימה.