רק בנאדם שחווה אהבה,
יכול להבין מה המשמעות של להיות לבד.
אדם שלא הייתה לו אהבה בחיים לא מפחד,
הוא רגיל להיות לבד, הוא רגיל לשקט שלו,
יש בו את הכמיהה לאהבה, אבל גם את היכולת להשאר לבד מבלי לפעמים, להתחרפן.
לפני הרבה שנים הייתי מכיר בנות והיה לי קראש מתחלף,
היה קל לפרש כל סימן כאות של אהבה.
תמימות.
עד שמצאתי אהבה גדולה, וכשהיא נגמרה, הכל נגמר.
קשה יותר להדלק על נשים, כי תמיד משווים אותם לאחת, והיא אוכלת אותן בלי מלח..
יותר קל לדעת מי רוצה אותך, כי אתה מבין,
וכשאתה אתה מבין, כל העיניין הופך למשעמם..
אז הכמיהה לאהבה לפעמים יותר גדולה,
קשה שלא להתגעגע לזה,
ואפשר להחליף את הגעגועים האלה בכמה רגעים של אושר לפעמים..
התחלתי לצאת למסיבות, להזרים אליי נשים,
לרקוד צמוד צמוד,
לשבת בצד במסיבה ולהתחבק ולהתנשק,
עם נשים שאני בכלל לא יודע מיהן ומה השם שלהן,
סתם כי אתה מתגעגע למגע הזה.
גברים כמוני נקראים מניאקים, נצלנים.
אולי זה נכון. אולי אני לוקח מישהי איתי ללילה אחד, וכיף,
אבל שוב ההשוואה לאחת באה, ולא - אין את הכימיה שאתה יודע שאתה אמור להרגיש כשזה אמיתי ונכון. אז סוגרים עניין ויאללה ביי עד הבחורה הבאה.
לא קל. לפעמים משעמם לבד.
לפעמים רוצים אהבה בלי מחוייבות,
לפעמים רוצים לחדש, לא להיות עם אותו הבנאדם כל כך הרבה זמן,
כי זה מורכב וכי גם ככה אין אהבה, אז אין טעם להשקיע..
אז מה אפשר לעשות אם אהבה לא מחפשים? אהבה מוצאים.
ועד שנמצא, נזרום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סמי חופשי