..:::Here Comes The Sun:::..

אוף.

אנלא מבינה ת'צמי.

בכלל לא.

זה הולך ככה,

לילה, במיטה, לבד.

חושבת לעצמי,

"ואאלה, שאלה לי אלייך, את יכולה לחיות בלעדיו, להעביר יום שלם בלעדיו,

לדמיין את החיים שלך, יום שיגרה רגיל כמו אתמול, בלעדיו?"

"כן"

"אז למה את איתו?"

"לא יודעת"

מה אני עושה?

זה בזבוז של זמן? של החיים שלך?

אבל את כן מתגעגעת, אז מה נסגר איתך?

לעזאזל.

מפחדת לפגוע בך,

מפחדת לעשות טעות,

מפחדת שאני כבר עושה טעות.

מפחדת לחזור על טעויות,

מפחדת להתאהב.

מפחדת לא להיות אופטימית,

מפחדת להיות בדיכאון.

מפחדת לעשות מה שהלב אומר.

מפחדת ממה שאנשים יגידו.

מפחדת להפסיק לשקר. לעצמי בעיקר.

לא, אני לא בנאדם פחדן!

לא, אני לא שפוטה של החברה, ולא אני לא תמיד הייתי ככה...

אז למה עכשיו?

במה הוא שונה מכל השאר שפגעו כל כך?

דאם.