החיים זה לא מה שהבטיחו לי

עליתי למטוס בסכיפהול ותיישבתי ליד החלון כמובן. לידי התיישבה ספתא בריטית חביבה- ממש כמו במרי פופינס, והנחתה את בעלה העיוור למושבו. ישב הידקנו חגורות ונסקנו לישראל. שמתי לב, שבעלה מנגב מפעם לפעם את עיניו. הסבתא החביבה נראתה לחוצה מהמטוס הקטן והדחוק, כיאה לצ'רטר. נראה לי שבגלל זה היא התחילה לשוחח איתי. היא סיפרה לי שבעלה חטף שבץ לפני כשנה והתעוור. חשתי סימפתיה והשבתי לה שאני מקווה שהוא יבריא.

היא סיפרה שהם נוסעים לבקר את בנם שמתנדב בקיבוץ, ואני סיפרתי לה שגם אני מקיבוץ. חוץ מברכת שלום בסוף הטיסה לא הוספנו לדבר..