זה מתחיל קצת לעצבן אותי,

אני מרגישה שאני לא כותבת כאן הכל. בעצם, אני יודעת.

כאילו, עד לפני שני פוסטים כתבתי הכל, כמעט.

ועכשיו אני פשוט מחכה למשהו מיוחד כדי לכתוב,

ולמה? אני יודעת שכבר לא אכפת לאנשים ממני. [כמעט כולם חייבת לציין]

אחרי שעזבתי אז אני זאת שאומרים 'זאתי שעברה בצפר, נווו מאיה אהה שירה'

נמאס לי להיות אחת הזאת.

ולא יודעת.. אולי זה מפריע לי כי אני עדין גרה פה

ואולי בעצם זאת הסיבה היחידה.

ממש הזניחו אותי ואני ממש לא יודעת מה לעשות לגבי זה.

למעשה, אי אפשר לעשות עם זה כלום.

פשוט להתחיל לשכוח ולעבור האלה.

אבל אני לא שלמה עם ההחלטה, כי בכל זאת זה חברים שהייתי איתם כל החיים

אבל מה לעשות. אין לי ככ ברירה אחרת.

טוב אז אחרי כל השפיכת לב המעצבנת שלי

אמשיך בעדכון..

אם כמה שהיית לחוץ ולא מרגיש טוב עדין נעלבתי,

אוץ' זה מזהלא היה נחמד לקבל את העקיצה הזאת.

ניסיתי להיות הכי בסדר בעולם!

וואי כמה שהייתי מאושרת כשחזרת לבצפר,

כל יום שעבר עבר לי כמו סיוט,

חשבתי שזה פשוט לא ייגמר.

אבל אחרי שחזרת החיוך עלה לי לפרצוף ובגדול!

תשאל את כולם! איך קפצתי על כולם וצעקתי 'אורי הגיע! אורי הגיע!'

וואי איך שהלב שלי קפץ כשראיתי אותך הולך שם ליד הקפיטריה..

איך חיכיתי כבר לרגע הנכון כדי לומר לך שלום כמו שצריך,

ועד הרגע ההוא החיוך לא ירד לי מהפרצוף,

עד שהרגע הזה הגיע ופשוט בשניה אחת המצברוח שלי התהפך!

כשחייכת אלי וסימנתי לך לבוא לתת חיבוק ואז אמרת 'לא'

אוץ' זה כאב. אבל בכל זאת באת בגלל הפרצוף ה'עצוב' שלי.

מאותו רגע לא חייכתי. [דרמטית הא? תתמודדו]

וואי זה היה לא נעים. לא כמו שציפיתי ממך.

ואחרי זה שישבנו לדבר.

כולי התרגשתי והייתי שמחה לדבר איתך

ואתה?

אתה לא הרגשת טוב, אפילו עדין היית חולה.

אבל בכל זאת באת כדי לא להפסיד עוד לימודים.

סיפרת לי שיום למחרת ישלך קונצרט חשוב וגדול בהיכל!!!

וואוו איזה כבוד זה!! ממש שמחתי בשבילך,

ולכמובן שהתחלתי לדבר שטויות, כמו תמיד לא?

ואז אמרת לי שאתה לא מרגיש ככ טוב ושיש לך מחר קונצרט ואתה לחוץ

ואז אמרת לי 'בקשה אל תזייני לי את השכל'

ניסיתי לשמור על חיוך אבל אני מניחה שהוא היה עגום למדי.

ואז שאלת אותי אם ביאסת אותי,

אבל זייפתי חיוך ואמרתי שממש לא.

אח''כ נפרדתי ממך לשיעור, וביקשתי סליחה.

שאלת על מה אבל לא עניתי.

בכיתי טיפה בשיעור.

ואז בהפסקה אבי שאל אותי מה קרה.. סיפרתי לו

ושיעור אח''כ, כשבכיתי קצת לחברה שלי, לפני השיעור

נעמדת בדלת של הכיתה וקראת לי.

ניסיתי לנגב את הדמעות ולהראות כאילו הכל בסדר,

כמובן שהכל היה לשווא.

ואז שאמרת לי שאבי סיפר לך שנעלבתי

יואו כמה שכעסתי עליו!!

והיית עצבנתי וכולם צעקו לך מכל מקום

ואז אמרתי שלא נעלבתי בכלל

ואמרת לי שלא רצית לפגוע...

וכולם צעקו לך מכל מקום

והעצבנת.

אז אמרת לי שאתה לא יכול לדבר ככה והלכת

ואז עוד יותר בכיתי

ואוף. רצתי לשירותים

והספקתי להכנס לשיעור סלי לאחר

אוף!ממש נעלבתי

אבל אני מבינה אותך

היית בלחץ אטומי וחולה

זה בסדר, באמת!