אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה שיש לי בלב.
מין משהו כבד כזה, מציק.
אני חושבת שזה נקרא געגועים.
כן, געגועים.
חלמתי עליך,
נסעתי עם אמא לאנשהו.
ואז שמעתי ברדיו אומשו שקיקה סמואל בא לאיזה מסיבה בבריכה אומשו.
אז נסענו, זה כלמקרה היה בדרך.
כל האזור היה לי מוכר, אבל לא הייתי בטוחה.
ואז הגענו הורדתי בגדים-מישומה היה לי בגד ים ונכנסתי למים.
זה היה בבוקר. קיקה סמואל היה הדי-ג'י
והייתה בריכה קטנה.
המקום היה לי ממש מוכר
ואז שאלתי מישהי שהייתה לידי איך קוראים למקום הזה
והיא אמרה לי 'כפר טרומן'
ישר הלב שלי קפץ.
התחלתי לחפש אתכם, לראות אולי אתם שם, בטוח אתם שם!
ואז אני חיפשתי ופתאום קלטתי אותך.
בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה באמת אתה.
השיער שלך היה שונה- כאילו עם מחליק אומשו..
אתה הסתכלת עליי.
ואני הסתכלתי עלייך. 'זה עמית!' חשבתי לעצמי
ככ התרגשתי.
ואז המשכתי לחפש את עידו.
ושניה אח''כ? שהסתכלתי שוב?
נעלמת.
אוף אני ככ מתגעגעת אליך. וגם אליו.
היום הייתי ממש ממש קרובה אליכם!
הייתי בתחנה של נתב''ג.
ממש 10 דקות נסיעה ממכם!
אני כלכך מתגעגעת!
כואב כמה שאני מתגעגעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss. Happiness