האמת, שהיום הבנתי משהו שחשבתי שהבנתי אותו.
אבל לא באמת הבנתי אותו. עד היום...
נפגשתי עם חברות שלי פה מצורן.. והיה נחמד.
אבל אם להגיד את האמת? הרגשתי כ''כ לא שייכת.
הרגשתי שהן ואני. לא הרגשתי קשורה, כאילו, הרגשתי שעשיתי את החלק שלי פה, עכשיו צריך ללכת להמשיך.
סתם ישבנו בגנ''ש ודיברנו, תחילה היה כייפ. אבל שהתחילו השירים קצת הרגשתי בעולם אחר, כאילו אני לא קשורה..
האמת? שלא רציתי להרגיש ככה. רציתי להרגיש שייכת, כאילו אני עדין כאן! איתכן ואני מנסה להיות חתיכה בכל הדבר הזה שנקרא החברים-בצורן.
אבל האמת שאני כבר וויתרתי, כי אני יודעת שאני כבר לא שייכת שאני כבר לא חלק מכם. ולא יעזור כמה שאני ארצה להיות אני לא יהיה.
ואני חושבת שהיום הבנתי את זה הכי הרבה.
שהיינו במרכז שרתן כל מיני שירים כאלה... ואמרתן שאני צריכה לדעת את כל השירים האלה..
ואני כולי שרתי לי שירים, שבוא נגיד הם לא כמו השירים שלכן. אבל ישר הפסקתן אותי כי לא רציתן הקשיב לזה.
וזה בסדר. אני מבינה את זה לחלוטין. וזה אפילו הגיוני, וסליחה שפקפקתי בזה וכתבתי דברים מעליבים..
אבל זה בסדר, רק חבל לי. פשוט היה נחמד. וחבל שזה נגמר..
עריכה 28.2:
אני לא שוללת חברות של שנים בגלל מוסיקה חס וחלילה!
אני אומרת מה שאני מרגישה. ומוסיקה זה רק דוגמה מכל מיני. אבל אל תחשבו שזה רק בגלל זה.
וזה לא שהחברויות שלי הסתיימו כאן זהו חתמתי אותן.
פשוט שהתכוונתי שזה נגמר התכוונתי לתקופה של עד שעברתי. ומעכשיו זאת תקופה חדשה, לפחות מבחינתי.
אז זהו מקווה שלא פגעתי או עצבנתי משהו, כי אם כן אז סליחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss. Happiness