וואוו איזה מסע מדהים!

כמה עברתי שם... כמה למדתי.

אני חייבת לציין שהיה לי שם ממש קשה, עם כל הקטע של שואה.

לא חשבתי שניגע בשואה כלכך הרבה וכזה עמוק.

ודי קיבלתי שוק חייבת לציין.

אבל בסך הכל היה מדהים!

ואני כלכך שמחה שעברתי את זה.

והיה הכי כייפ בעולם!!!

החזרות לברונדיבר היו ממש כייפיות ומצחיקות..

הפגישות המרגשות עם הניצולים נתנה לי עוד דרך חשיבה על החיים ועל עצמי.

ההופעות היו פשוט מעולות!!! שיחקתי אותה כמו שצריך!D:

והגטו היה ממש מרגש וקשה.

והטיולים והשופינג היו חבל על הזמןD:

בקיצור היה לי מסע מדהים!

וכלכך נהניתי!!!!

ואני לא אשים פה תמונות כי ישלי איזה 500 בערך.

3>

כזה לחץ לא היה לי הרבה זמן!

מודה שהיה לחץ, והרבה השנה.

אבל לחץ כזה?! לא זכור לי.

אז השבוע הזה פשוט מטורף! תקראו ותבינו!:

יום ראשון 8.3-פורימון, שנתיים למחזור, יום האישה הבינלאומי, חזרות עד הלילה... [9:00-22:00]

              וואי זה היה יום פשוט מושלם! כמה דברים קרו בואO:

יום שני 9.3-חזרה במקהלת מורן בבוקר, ישר אחרי זה חזרות גנרליות למחזמר עד הלילה. [10:00-22:00]

יום שלישי 10.3-היו חזרות למחזמר, שתי הופעות של המחזמר! [15:00-22:00]

              היה הכי כייפ בעווולםםם!!!

יום רביעי 11.3-היה אמור להיות יום מנוחה. חזרות בבוקר על ברונדיבר 4 שעות. [10:00-14:00], להתאמן על המון דברים לחו''ל, פיתוח קול..

יום חמישי 12.3-הופעה של המחזמר, חזרה של ברונדיבר, הופעה בערב של דידו ואנאס. [15:15-22:00]

יום שישי 13.3-חזרת סולנים לברונדיבר מהבוקר. [14:00-15:30]

יום שבת 14.3-חזרת סולנים לברונדיבר בבוקר, חודשיים לי לאורי3> [10:00-14:00]

והאמת שזה לא הכל. גם יש את הדברים הקטנים שבניהם.

ויום ראשון כלוםO:
יום שני מקהלה+הופעה.

ויום שלישי אני טסההה!!D:

והאמת, שאני יודעת להתמודד עם הלחץ הזה, לעומת שנה שעברה..

אז שיהיה לי בהצלחה(:

3>

אני לא רוצה שתחשבו ככה.

לא רציתי לנתק קשר, לא רציתי שזה יהיה ככה.

תבינו אותי!

אני לא רציתי להעליב, אני לא רציתי לנתק קשרים,

לא רציתי לגרום לאנשים לשנוא אותי, לא רציתי ששום דבר ישתנה.

לא רציתי שתכעסו עליי.

רציתי שתבינו אותי, רציתי שתהיו לצידי.

אני יודעת שהייתם, אבל לא הבנתם.

השנה הזאת היא השנה הכי חשובה לי.

השנה שקובעת כלכך הרבה דברים לגבי.

התקופה של ההסתגלות, של ההכרויות, של השגרה החדשה

של העולם החדש שאני אט אט מגלה.

תבינו אותי,

תבינו עד כמה שקשה לי ועד כמה שזה גורם לרגישות יתר.[כעס,עצבים,שמחה,אושר,בכי..]

תבינו עד כמה זה גורם לי לאושר, ולהרגשה הכי טובה שיש!

תבינו עד כמה זה חדש לי, תבינו עד כמה שכל החיים חכיתי לזה!

תבינו אותי. זה הכל.

אני לא רציתי לפגוע ולא רציתי שתכעסו.

ובטח ובטח שלא רציתי שהקשר הסתיים.

קשה לי לשמור על קשר עם כולם.

תחשבו מזה כל הזמן לעשות סבב טלפונים ולנסות לקבוע עם כולם

שהזמן היחידי שיש לך זה שאת חוזרת הביתה ב5-6 שפוכה מעייפות ועוד צריכה

להתאמן בשירה, ונגינה, ושיעורי בית, ומבחנים, ומקהלה, והופעות, וחזרות...

אני לא מקטרת אומשו, להיפך, אני רק נהנית מיזה וכל זה גורם לי רק לאושר, ואני עושה את זה באהבה ובשמחה רבה!

אבל אני סך הכל רוצה שתבינו אותי, ותהיו איתי.

ולא נגדי, ולא תריבו איתי ותגידו לי שנפגעתם מיזה שאני לא מתקשרת.

יש לי כלכך הרבה דברים! וחלק מהם זה מחשבות עליכם-כמובן בזמן עשייה של משהו.

אל תפגעו כי אין ממה להיפגע,

גם לחברים מהבית ספר שם אני לא מתקשרת. ולא נפגשת.

וזה לא שהזנחתי אתכם. ממש לא.

אני פשוט עסוקה עם כל הדברים שיש ביום יום.

תבינו, זה לא כמו שיש לכם, חוזרים הביתה ב1-2 ואז יש את כל היום לפניכם, ולחלק אפילו אין חוגים.

אני חוזרת כל יום בסביבות 4-6 וצריכה לדאוג לכלכך הרבה דברים.

אני יוצאת מהבית ואיך שאני חוזרת אליו היום כבר נגמר.

תבינו עד כמה שזה קשה לי, שאני לא פוגשת אתכם. ועד כמה שאני בודדה כאן.

תבינו עד כמה שאני מאושרת ועד כמה שכייף לי!

תבינו שעכשיו החיים שלי מפוצצים בהמון דברים נפלאים!

תבינו שאני אוהבת אתכם כלכך כלכך כלכך כלכך!!!

תבינו שאני לא רוצה לנתק שום קשר שבעולם,

תבינו עד כמה שזה קשה..

פשוט תבינו אותי.