שקט כאן מידי, זה יותר מידי ברור שעוד מעט הולך להיות משהו אין סופי.

אני רוצה, אני לא רוצה. בלי החלטות כבר, נותרתי ללא מילים.

בקושי תקווה יש לי. אני רוצה המון דברים, המון אולי אפילו יותר מידי,

אבל לא נורא, לא נורא. אני אומרת כל יום תודה על דברים שיש לי,

בערך כל יום. ואז אני רוצה שיתגשם רק דבר אחד, רק דבר אחד, קטנטן.

הדבר היחידי שבאמת חשוב לי שיתגשם, הוא להיות איתך.

אני רוצה אותך בחזרה. רוצה, לרצות זה דבר טוב.

ושאתה הסברת לי שאם אני אמשיך ככה זה לא יימשך לנצח,

שהכל היה בידיים שלי, שהאושר היה כבר אצלי, שהכל היה אצלי,

אני הפסדתי, אני לוזרית אני 0, אני אפסית. כלכך אפסית.

ושומדבר כבר לא יחזור למה שהוא היה. לחשוב על זה, שתמיד הייתי גדולה אמונה,

ואני כל החיים למדתי לכבד את אלוקים ולאהוב אותו, בלי שהייתי חייבת,

כיא אני רציתי, כי אני רציתי. וכל השנים האלא, עברו, ואני עדיין נשארתי גדולת

אמונה. אני עדיין מקדישה לו הרבה. ואני יודעת למה רע לי, כי חטאתי.

ביום כיפור, התנשקתי וזה אסור, אסור. אבל זה לא היה בשליטתי.

אני מצטערת אלוקים, אני מצטערת. זה לא היה בכוונה.

אני זועקת לך נואשות, שתקיים רק את זה, רק את זה. אני רוצה להיות איתו.

ושהוא ירצה להיות איתי. אני רוצה לסדר את החיים שלי,

אני אעזור את של אחרים. כי נמאס לי כבר לנסות לסדר את החיים של כולם,

קודם כל אני רוצה לדאוג לחיים שלי, לדעת שיש לי חיים טובים, לתפח אותם מעט,

ואז לדאוג לאחרים. ודבר ראשון? הדבר הכי חשוב לי מכל החרא,

זה להיות איתו. כל החיים, להיות שלו. שוב ושוב. אני רוצה להיות איתו.

וזהו. מצידי שהעולם יחרב, אני רוצה להיות איתו. ולא אכפת לי מהמשפחה ומהחברים

וממה שכולם יגידו וכמה שיתלוננו וכמה שירדו עלינו וזה, כי כולם קנאים.

אני אוהבת אותך נסיך יקר, יות.

הפרינססה.