זה היה כמו ניפוץ חלום. זה עשה אותי עצובה. אתה בא ב"אני מתגעגע" למה?

אנחנו הרי לא היינו ידידים, וגם לא נהיה ידידים, אז תגיד לי למה אתה מתגעגע?

יהירות, מילת המפתח.

הייתי יותר מידי יהירה, רצתי לספר את זה לכולם כמו מפגרת. אבל הרי ידעתי שלא נהיה יחד.

פיתחתי ציפיות ובום. הכל התנפץ, כמו חלום של סתיו. אבל לא נורא.

אחרי כלכך הרבה פעמים שאמרו לי שלא נחזור, רק עכשיו הבנתי, ושהתנשקנו,

ושאתה רצית ולא הבנתי אותך והרגשת מובך במקצת, לא הרגשתי כלום.

חוץ מאת הלשון שלך ואת זה שאתה מנשק טוב מכל השאר, לא הרגשתי כלום.

אני חייבת למצוא מישהו, לא כדי לפגוע, כדי שאני לא אחשוב עליו.

להתראות חלום של סתיו, אחרי 5 חודשים שאנחנו מכירים, אני מבינה שזה זהו זה.

מקודם חייכתי, מאוזן לאוזן. אז עכשיו אני לא מחייכת, קורה.

הפרינססה.