אתה נתת לי אמונה גדולה, נתת לי להרגיש אהבה, ועכשיו שזה כבר לא,

זה קשה. אני לא אוהבת אותך, אבל קשה לי, כי זה זהו זה, כי אין עוד. וזה קשה.

אתה עושה לי סצנות קנאה. אבל אתה בחרת לוותר. אז אל תאשים אותי.

אל תסנן אותי ואל תשלח לי יותר SMSים. כי זהו, זה  נגמר לא?

עוברות עלי כל כך הרבה מחשבות, "את זו שטעית". "בגללך".

בחיים לא הפסקתי לאהוב אותך. זה כי את החלטת שאני שווה כמו זבל.

כי את לא רצית את זה באמת בתוך תוכך. כוסאמק!

כי את, כי אני.

כי אני טיפשה! כי אני פאקינג סתומה! כן, אבל עברנו את זה? אני לא אוהבת אותך.

אני פשוט לא מסוגלת להפנים שהפסדתי.

אני יכולתי לנצח, יכולתי, אבל לא רק שהפסדתי,

הפסדתי, הפסדתי, הפסדתי אותך. שזה אפילו יותר כואב מלהפסיד סתם ככה.

קורה, מה אני בלחץ?

אהבה לא חוזרת[:, אני בסדר, רק קצת הרבה פרקתי.

בכמה שניות מסריחות, אני בטוחה שאמחוק את הפוסט,

אז סתקלו פוסט קודם, ותגיבו.

הפרינססה.