פרק2
מאירועי הפרקים הקודמים:
היתקשרתי לטל כדי לנסות לסדר הכל
טל:הלו?
אני:טל תקשיבי אני מבינה שמה שקרה עם יהלי פגע בך מאוד ואני ממש מצטערת על זה..ואני מבקשת ממך שנסדר את העיניין אם קרן.
טל:לא!חחחח...די תפסיק י'מגעיל!
אני:מה?
טל:סתם קרן פה והוא מדגדג אותי....חחחחחחח...
אני:טוב...אני לא אפריע לכם.
טל:רגע רגע!קרן אומר שהוא רוצה אותך
אני:טוב
קרן:לי י'זונה!אני שונא אותך!חחחחחחחחחח....
ניתקתי והיתחלתי לבכות...לחשוב מה יהיה מחר...וברור, לכתוב ביומן.
הפרק-
יומני היקר שוב שלום,
אני לא מבינה, מה הוא פתאום מתיידד איתה ככה?!
למה אף אחד לא מאמין לי?!
הם מכירים אותי!הם חברים שלי והם חושבים שאני משקרת!ואני בחיים שלי לא יעשה דבר כזה!ב-ח-י-י-ם
חוץ מאלוצ'קע שלי, אני כ"כ אוהבת אותה!היא החברה הכי טובה שיכולה להיות בעולם!
טוב, אני ממש עייפה.
אוהבת לנצח,
לי3>
הלכתי למיטה וחשבתי על הכל עד שנירדמתי.
"לי!קדימה!ההסעה לא תחכה לגברת!"
"רק עוד חמש דקות..."
קמתי, לבשתי מכנסונים וגופייה לבנה ויצאתי, בלי לדעת מה יקרה בהמשך היום.
היגעתי לכיתה, שמתי את התיק שלי והלכתי לאלי, שהיא דרך אגב הBFF שלי מאז ומתמיד.
"את רוצה שאני ידבר איתו?"
"אין מצב!"
"איך הם לא מבינים שהיא משקרת איך?!"
"לאיודעת..."
"אל תדאגי, אני תמיד יאמין לך!"
"חחחח...תודה, גמאני לך"=]]
כל היום עבר לאט לאט, אף אחד לא הסכים לדבר איתי, כולם ישבו והיו סביב טל וקרן שלא הפסיקו להימרח אחד על השניה...זה שבר לי ת'נשמה ות'לב, אבל מזל שאלי איתי.
באיטיות הגיע יום המחרת.
כבר הירגשתי שזה הולך להיות עוד יום מבאס...
היגעתי לכיתה והיתיישבתי במקומי וחיכיתי לאלי.
חיכיתי וחיכיתי והיא לא באה, עד שנשמע הצלצול והמורה ניכנסה.
"תלמידים כולם לשבת במקום יש לי הודעה חשובה."
כולם מיד הבינו ע"פ הבעת פניה שזה רציתי והשתתקו.
(שיר ברקע:http://www.youtube.com/watch?v=xOBtvYRpXM4)
"אתמול, בשעות הערב, אלי גונן נסעה לקניון, בשעה עשר הגיע מחבל מתאבד, אלי הייתה מאוד קרובה אליו והיא...נהרגה."
הייתה דממה.אף אחד לא הוציא הגה עד שהפרתי את השקט
"מה?לאאאאאאאאאאא!!!היא לא!!!!!!!!!י'חתיכת שקרנית היא לא!!!!!!היא לא היא לא היא לא היא לא!!!!!!!"היתחלתי לצרוח ולהפוך שולחנות ולבכות בכי היסטרי
"היא לא!!!!היא לא!!!!!לא לא לא לא לא......"
רצתי מהכיתה, לא ידעתי לאן ללכת כי בתכלס?אין לי לאן ללכת.
לא האמנתי שהחברה הכי טובה שלי.....כבר לא פה, לא תנחם אותי, לא תהיה איתי, לא תצחק, תבכה ותשתגע איתי...הירגשתי שלקחו את הלב שלי, חטפו לי את הנשמה, גנבו לי את הדבר שאהבתי יותר מכל.
נסעתי הביתה וישר הלכתי ליומן
יומן שלי,
אלוצ'קע שלי...היא נהרגה, וכ"כ קשה לי לכתוב את זה עכשיו. המורה הודיעה לנו את זה ו...הירגשתי שהלב שלי מתפוצץ...זהו, אני לבד. אין יותר מישהו שיעזור לי, יתמוך בי כמוהה, כי אין כמוהה.
היתרסקתי...נישברתי רק משמע המילים הללו, שהיא הלכה.
אני מתארת לעצמי שכמו שאומרים "היא במקום טוב יותר", ואני בגהינום.
איך אני יוכל להמשיך לחיות בילעדיה?
איך אני יחייך כשהיא לא לצידי?
החצי שלי נעלם, ואין אף אחד שיכול להשלים את החצי הבודד.
כבר אני מתגעגת ברמות...
איך זה מכה בי ככה?
קרן?אלוצ'קע?
מה?מה עשיתי רע שזה חייב להיות ככה.
יופי, עכשיו קרן מתקשר...אין לי כוח לדבר איתו...אין לי כוח לדבר עם אף אחד...
אלוצ'קע?!אני כ"כ בודדה בילעדייך.אין מי שיכול להוציא אותי מבור הריקנות הזה.
כל גופי רוטט ופניי אדומות ומכוסות דמעות גדולות שמלאות בסבל ויסורים.
איך אני יקום בבוקר בידיעה שאת לא תחבקי אותי את החיבוק הכ"כ אוהב, בידיעה שאין מי שיאהב אותי כמו שאת אהבת, בידיעה שאני לא יכולה לראות אותך יותר, להרגיש את ידיך מלטפות את פניי ואומרות לי "חיוך הוא קו עקום?! שמישר את הכל!"
אני לא יודעת לאן ללכת, כל הדלתות נסגרות לי בפרצוף, אף אחד לא מקבל אותי פתאום ואז מגיעה הידיעה הזאת שהרסה לי ת'חיים שבמילא היו אומללים.
שמך חרוט לי בלב, ואני לעולם לא ישכח אותך.
את הזאת ששימחת אותי כל יום וגרמת לחחי להיות ורודים, את הכל.
כמה שאת תחסרי לי...
אני אוהבת אותך כ"כ הרבה ויאהב לנצח.
שלך,
לילוצ'קע33>
איייך?!מרגש?!
גייייייייבו:}
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
