בטח רובכם פה לא יזדהו... אבל אני חייבת להבהיר כאן משהו.
לפני אממ... 6 שנים? כן, לפני 6 שנים, כשהייתי בת 9 בערך, התחלתי ללכת לחוג כדורעף.
ילדת טום-בוי לגמרי, אוהבת ספורט, די תמימה שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה,
מושפעת מאוד מאחרים, הולכת פשוט לכל חוג אפשרי...
לא חשבתי יותר מדי, פשוט התחלתי ללכת באופן קבוע, בהתמדה - כי ככה צריך.
עם הזמן הבנתי שאני די נהנת מהמשחק, הוא מאוד כיף, מעסיק אותי ומעביר לי את שעות הפנאי בכיף.
אחרי עוד זמן... הבנתי... שזה לא סתם "מאוד כיף", אלא אתגר שגורם לי ל... הנאה עילאית. כן, ממש ככה.
ממש קלטתי שאחרי כ-ל אימון [רצתי, הזעתי, צחקתי, צעקתי, דיברתי, הרבצתי, שתיתי, ושוב רצתי]
אני יוצאת עם ראש נקי יותר, אופטימי, טוב וקליל יותר. כיום זה 3-4 אימונים בשבוע O:
עכשיו אני יודעת שזה מה שאני אעשה כל החיים - גם אם בשלב מסויים זה לא יהיה ה-מקצוע שלי, אלא תחביב בלבד.
כי זה לא סתם כיף, אני גם טובה וותיקה [כנראה שהתברכתי בכישרון ובאמת יישמתי אותו],
ונחשבת שחקנית טובה מאוד בקבוצה- ככה שאני מרגישה שם תמיד שייכת, רצויה, תורמת...
היחסים עם המאמן/ת והבנות בקבוצה הם גם נקודה חשובה- זה חלק מהעניין,
אם לא הייתי בן-אדם שיש לו תקשורת טובה עם אנשים, זה לא היה הולך...
ככה שאני יודעת - אני נולדתי לכדורעף ולספורט, זה בדיוק בשבילי. תגידו שאני חולת כדורעף, אובססיבית,
מגזימה, אולי עדיין לא מספיק בוגרת כדי להחליט... אבל אני יודעת שכל זה לא נכון.
אני פשוט אוהבת ברמות מטורפות את המשחק הזה שנקרא כדורעף.
אם לחלק מכם לא ברור למה, תחשבו על השוואה כמו תחביבים אחרים- מוזיקה למשל.
והנה לבורים-מאוד שביניכם http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%A3
ולקרובים- תבינו למה לפעמים אני מוותרת על זמן איתכם. סורי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
