גם אם יודעים בלי מילים
גם אם אומרים את זה שוב ושוב
גם בלי ריבים
וגם אם אין בדיוק סיבה,
אני רוצה לכתוב
פה
עכשיו
-כמעט- הכל
עליך.
אז אממ
לפני 3 חודשים –בדיוק- קיבלתי מתנה (:
אבל זאת לא הייתה סתם מתנה, שעטופה באיזה נייר צבעוני,
מרובעת כזאת, מרשרשת ככה שאפשר לדעת מה יש בפנים...
לא.
זאת הייתה מתנה שונה, מיוחדת, זאת שרציתי כבר הרבה זמן.
היא הייתה עטופה טוב טוב – כך שאי אפשר לראות כלום ממה שיש בפנים,
הגודל שלה לא היה ברור משום מה, היא לא רשרשה, לא השמיעה ולא הראתה מה היא בדיוק.
אבל ידעתי שאני אהב אותה והיא טובה. משהו אמר לי שיש בפנים משהו טוב.
לא התאפקתי כמובן ופתחתי את המתנה.
וטוב... זה מה שרציתי. כן, לזה חיכיתי. זאת, זאת המתנה שביקשתי.
שמחה הציפה אותי פשוט כל היום, ויותר זמן מיום.
עבר זמן... ואין דבר מושלם. נו מה, ברור.
אבל עד כמה שאפשר להיות מושלם? ככה היא הייתה, וככה זה המשיך –וממשיך- עד היום.
3 חודשים.
אתה אוראל, אתה. זה אתה. אפשר לקרוא למתנה הזאת
הנשיקה הראשונה שלנו...
או האהבה שלנו...
או פשוט אתה (:
I LOVE YOU
תזכור את זה לנצח.
אני יכולה לחפור פה עוד שעות
כי אין סוף, אתה יודע.
אבל זה באמת יהיה חפירה רצינית
ואתה יודע שאני שונאת לחפור...
אז שיהיה 3 חודשים טובים או משו
שלך,
נעמה
בוא נצטלם ואני אשים פה תמונה שלנו כבר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
