לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

טרו-הנערה והערפד


סיפור על נערה שפגשה ערפד...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 




הוסף מסר

2/2008

פרק 13


האם ייתכן שלסטט תקע לי סכין בגב ?
מסתבר שכן.
לסטט תקע לי סכין בגב במלוא המובן, לא חשבתי שזה אפשרי, שזה יכול לקרות.
הסתובבתי בעיניים דומעות ושאלתי אותו בקול חנוק:"איך יכולת ? תיכננת את זה מההתחלה ? שיחקת בי ? אהבת אותי או שהעמדת פנים ?"
הוא ענה לי:"לא שיחקתי בך אף פעם, אהבתי אותך ואני עדיין אוהב"
הייתי מבולבלת עוד יותר, אם הוא אוהב אותי איך הו יכול לעשות לי את זה ?
שאלתי אותו המומה וכמעט בוכה:"אז איך יכלת לבגוד בי ? פעמיים! "
שמתי לב שעיניו נראות חולמניות, עיניים שהן לא ממש שלו...
פתאום הוא התחיל למצמץ כמו אחד שהתעורר מחלום בהקיץ ואמר:"אני לא יודע"
הבנתי מה קרה, הטילו על לסטט כישוף. הוצעתי את הסכין הוא נפל על האדמה... אחריו נפלתי גם אני... ארמנד נעלם מהשטח...
התחלתי למלמל משהו בשפה עתיקה שלא ידעתי... מהר מאוד הבנתי שזה כישוף...
צמחים התחילו להקיף אותי כמו בועה מסביב לצחים היו מים ומסביב היו להבות, זהו מגן בלתי חדיר... בכוחותי האחרונים העברתי מסר למאריוס, סיפרתי לו כל מה שקרה. ביקשתי ממנו שימסור לאבא שלי שאני אוהבת אותו ושיספר לו מה קרה...
מאריוס ענה לי:"את לא תמותי, את רק צריכה זמן להחלים, אני אטפל בלסטט אין לך מה לדאוג. בתוך המגן הזה את תיהיה בטוחה ומוגנת. רק אדם טהור לחלוטין יכול לעבור דרכו.
אני אשמור על הטירה עד שתחזרי."
ברקע שמעתי את לסטט צועק ומנסה לחדור דרך הסבך ואז נרדמתי.
כשהתעוררתי הסבך התחיל להיעלם.
התחלתי לעוף בלי למהר כשהגעתי לטירה מצאתי אותה חצי מרוסקת... הגברתי מהירות למקסימום... כשהגעתי לשם ראיתי הרבה דם ואפר מסביב. כנראה הקרב התנהל עד השניה האחרונה. הרוב היה מרוסק ושבור לחתיכות. לא היה זכר לאיש. רצתי בכל הטירה עד שמצאתי אותו על אחד מגרמי המדרגות. רצתי אליו עוד יותר מהר וחיבקתי אותו.
שאלתי אותו:"מה קרה ? עד כמה חמור הנזק ? אתה בסדר ? מאריוס ? לסטט ?"
לגבי לסטט שאלתי בהיסוס ובחשש.
הוא ענה לי:"ברגע שארמנד חזר המחנה השני לא בזבז זמן ותקף, מאריוס נפגע אבל הוא בסדר, הנזק עצום, לא רק הטירה נפגעה גם איבדנו הרבה לוחמים. לסטט בסדר חוץ מהעובדה שהו ננעל בחדרו ומשתגע מרגשות אשם."
אניתי לאבי:"אני לא יכולה ככה... יותר מדי אנשים נפגעים מזה... כל מה שאני רוצה זה שניהיה ביחד... כמו משפחה אחת וניהיה בסדר..."
אבי הסתכל לי בעיניים ואמר:"את לא יכולה לוותר, זה היעוד שלך... לשלוט בעולם הערפדים, הם מפחדים ממך... הם לא יכולים להתייצב מולך... את המפתח לניצחון... בגלל זה הם תקפו כשלא היית, יש לך כנראה את הכוח לחסל את כולם, מאריוס פה כדי ללמד אותך ולהראות לך... את רק צריכה להאמין!"
הסתכלתי עליו בוכה ואמרתי:"איפה היית כל חיי ? למה היית חייב ללכת ? הייתי זקוקה לך כ"כ. הייתי יכולה להיות מוכנה כבר היום. הייתי מסתננת לעולם הערפדים בלי שירגישו ומשטלטת על הכל בלי מלחמה ובלי נפגעים."
אבי ענה לי:"את באמת חושבת שהם היו נותנים לך ? הם בטח היו הורגים אותך בעודך בחיתולים. חוץמזה אין מהפכה בלי נפגעים זה תמיד היה ככה ותמיד יהיה."
ירד הלילה.
עליתי לחדרו של לסטט, לאט לאט פתחתי את הדלת, מצאתי אותו יושב מיוסר בפינה. ניגשתי אליו ונישקתי אותו ברכות ובעדינות.
הוא הסתכל עלי ואמר:"אני כ"כ מצטער! אני לא יודע מה קרה. בבקשה תסלחי לי! אני לא יכול..." השתקתי אותץו בנשיקה.
הרגשתי שהוא הרגיש הקלה ואושר. הוא היה ברקיע ה-7.
פתאום היה פיצוץ שהרעיד את הטירה.
זה היה...
נכתב על ידי Queen of Vampires#1 , 5/2/2008 17:03  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 12


פתאום ראיתי מישהו מוכר.
זה היה אבא שלי... אבי האמיתי, הביולוגי.
הייתי המומה...
הוא הסתכל עלי בעיניו שהן 2 טיפות מים כמו שלי ואמר:"איך גדלת."
הסתכלתי עליו במבט קפוא וכועס:"מה קרה שנזכרת לבוא ? עברו 20 שנה ולא שמעתי ממך מילה... חוצמזה מה אתה עושה פה ? איך הגעת לפה ?"
הוא ענה לי:"כשפגשתי את אימך כבר הייתי ערפד וכדי להרחיק אותכן מעולם הערפדים עזבתי אותכן. זאת הייתה ההחלטה הכי קשה שנאלצתי לקבל אי פעם אבל אני רואה שזה היה בלתי נמנע..."
הייתי מבולבלת... אבא שלי... הוא... הוא ערפד ?!
איך הוא עומד ככה סתם ? למה הוא לא נשרף ? האם ייתכן שהמשיכה החזקה שלי לעולם הערפדים היא בגלל אבי ? שבגלל זה תשוקתי העזה ביותר הייתה להיות ערפדה ?
הייתי מבולבלת עוד יותר...
אבי הרגיש זאת וענה:"ערפדים אינם פוריים... אנחנו לא יכולים להביא ילדים לעולם... את יחידה במינך... את חצי ערפדה וחצי אנושית... גם עכשיו... לסטט סך הכל העיר את חושייך... את בת אלמוות... לבך פועם אך לעולם לא תמותי...בתור מנגנון ההגנה של גופך האיט את פעימות לבך..."
התיישבתי בכבדות על המדרגות... אבי היה אבוד ... הוא לא ידע מה אני מרגישה... הוא לא הכיר אותי... אבל הוא אמר:"אני אוהב אותך ואני מוכן לעזור לך בכל דבר שתצטרכי..."
הסתכלתי מסביב וקלטתי שזה אמצע הלילה...
בבת אחת קמתי ורצתי לבית, לחדר שלו, הוא לא היה שם... חיפשתי אותו בכל הבית... הגעתי לחדר שלי... באפיסת כוחות נשכבתי על המיטה הכנסתי יד מתחת לכרית והוצאתי מכתב...
"טרו אהובתי היקרה לי מכל
אני עוזב. אני לא יכול לסבל את זה יותר... את מקרבת אותי ואז דוחה אותי שוב... הפעם אל תחפשי אותי... את לא תמצאי אותי... ליבי תמיד יהיה שייך לך...אני מוותר כי את וויתרת כבר מזמן... תודה על היום האחרון שלי איתך... הוא היה חלומי... כמו כל שניה איתך...
כשתצטרכי אותי אני אהיה שם... תמיד... את הערת אותי... הייתי בנאלמוות אבל איתך התחלתי באמת לחיות...
אני אוהב אותך.
שלך לנצח נצחים
לסטט."
הדמעות פשוט זרמו על לחיי... לא שלטתי בזה ולא רציתי לשלוט בזה...
אבי נכנס בריצה לחדר שלי ושאל:"מה קרה ? למה ברחת ככה ?"
אמרתי לו:"לסטט הלך... זה נגמר..."
הוא היה המום... ואמר:"לא חשבתי שזה אפשרי... הבחור נראה הכי מאוהב שיש..."
"מה ?! אתה מכיר את לסטט ?"
אבי אמר:"הוא זה שבא אלי ואמר לי איפה את... כשדיבר עלייך עיניו נצצו כמו הכוכבים בלילה..."
התחלתי לבכות עוד יותר.... איך יכלתי לתת לו ללכת ?!
"יש משהו שאת צריכה לדעת..."
אמרתי לו מיללת:"רק לא עוד סודות..."
הוא אמר:"זה לא ממש סוד... אחרי המלחמה את תיהיה חלשה מאוד ואוייבים יכולים לנצל את זה ולחסל אותך... את צריכה מקום מסתור... אני צריך לדבר על זה עם מאריוס..."
הסתכלתי עליו בעיניים פקוחות לרווחה... "אתה מכיר את מאריוס ?! את מי עוד אתה מכיר ?!"
הוא ענה לי:"מאריוס הוא אחי... זה הדוד שלך... הוא לא סיפר לך את זה ?"
פתאום הרגשתי פחד... עצמתי עיניים וראיתי הכל דרך עיניי לסטט... הוא רץ ביער... הוא ניסה לברוח ממישהו... במחשבתי שאלתי אותו:"איפה אתה ? זאת טרו...."
הוא ענה לי:"אני ביער האופל בבקשה תעזרי לי!!!"
פתחתי עיניים וראיתי אותו מולי... הוא מיהר להתחבא מאחורי...
ראיתי את ארמנד ואמרתי לו:"אתה לא יכול להתמודד איתי אז אתה הולך לחלשים יותר ?"
הוא ענה לי:"דווקא לא..."
ופתאום הרגשתי כאב עז בגב...
האם ייתכן שלסטט תקע לי סכין בגב ?
נכתב על ידי Queen of Vampires#1 , 5/2/2008 16:50  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Queen of Vampires#1

בת: 33

ICQ: 342365579 






475
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לQueen of Vampires#1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Queen of Vampires#1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)