בנעליי :)

אני מרגישה מחוייכת מתמיד,

כאילו, הפרצוף שלי מתוח 24/7 על חיוך עם הרבה משמעות.

פתאום הכל מסתדר, ואני לא לחוצה מכלום.

אני מרגישה מוערכת יותר, וכאילו, גם אני, עצמי. מעריכה את עצמי יותר.

אני קצת כועסת על עצמי שהזנחתי, אבל פשוט ייצא ככה כי אנחנו סוג של ביחד.

מבטיחה שלא יישאר ככה.

היום ארוחה משפחתית עם שכבת אלמוג היקרה + מדריכיה לכיתה ט'.

כמה נפלא שיש לי שכבה שנוהגת לאכול ארוחת חג בשבת בבוקר באיזה דשא מוזנח בפרדסיה.

אני מתה מהחמודות שלנו. ^^

חשבתי על זה,

ממש עמוק מצידי. אבל אפשר להגיד שאני סתם מושפעת מאח שלי.

איך הצלחנו ליצור חגים כאלה יפים?

בראש השנה, המצווה היא אשכרה לאחל לאנשים שנה טובה.

ויום כיפור זה הכי משמעותי, תחשבו על זה, שרוב האנשים שגרים בארץ, פשוט לא נוסעים לשום מקום.

איך הצלחנו לגרום למדינה שלמה [כמעט] לא לנהוג למשך 25 שעות?

זה נפלא. באמת.

החג הזה פשוט מופנה לחשבון נפש, למקום בשביל עצמי.

זה בריא.

לחשוב על מה שעשינו ואנד אול אוף דיס שיט.

טוב, אז בלי הרבה שאלות,

יום כיפור הזה, אני צמה. שוב.

ואני הפעם גם אגיד איזה תפילה או שתיים, ואשמע איזה תקיעת שופר מסכנה.

בשבילי. (:

גיע, שתוק. P:

3>

הלוואי שזה לא.

בעיות באמון יביאו לסיום הקשר.

אני והאמונות שלי. נו באמת.

מושפעת!

"יש לי רק דבר אחד לומר לך,

הוא מכל הלב,

את הכי טובה בעולם.

אני כלכך אוהב אותך, זה לפעמים כואב."

אוח.

אני מאוהבת!