היי, כאן ראשה מ"חיים של ערביה מנודה", וזה הבלוג סיפורים שלי D: זה פעם ראשונה שאני כותבת סיפור וממשיכה אותו, אז רק ביקורת בונה 'בקשה, אל תהרסו לי ת'חשק XD
*כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי לחלוטין* D:
*כאשר אלכס\ריק\מישהו אחר מדברים בקיצור, זה לא שגיאה שלי, זה המבטא שלהם*
-
פרק א'
"זואי! זואי!" קולו נשמע חלוש מעליה. היא ראתה פרצוף מטושטש.
זואי התעוררה. בהתחלה היא לא הבינה איפה היא, אבל אז היא נזכרה.
"אוי שיט. אוי שיט!" היא מלמלה.
היא הייתה בחדר של אלכס, החבר שלה, במלון שבו גר במשך החופשה.
"בוקר יפה שלי" הוא אמר בחיוך.
"אלכס, מה קרה בדיוק?" שאלה זואי, מודאגת.
"אל תדאגי, לא עשינו כלום רע. בסך הכל נרדמת לי פה, אז ישנתי על הספה"
"תודה לאל.." היא נאנחה.
"אין לך מה לדאוג, בחיים לא הייתי עושה כלום בלי רשות שלך... הפלאפון שלך צלצל מלא באמצע הלילה, נראה לי שיש לך איזה 100 שיחות שלא נענו.." הוא המשיך לחייך.
"תודה" היא חייכה אליו והלכה לבדוק את הפלאפון.
'24 שיחות שלא נענו'
היא בדקה את ההודעות
"זואי!! איפה את?! אני יודעת שיכול להיות שאת ישנה עכשיו, אבל הלכת ולא אמרת לאן! תתקשרי בשניה שאת מתעוררת!"
"אוי לא..." היא נאנחה שוב, וחייגה.
"הלו?"
"היי אמא."
"זואי!! איפה היית? דאגנו כל כך!"
"תרגיעו אמא, כולה ישנתי אצל אלכס"
"בכל מקרה, דאגנו מאוד! היית צריכה להתקשר להודיע!"
"נרדמתי"
"בסדר. מתי את חוזרת?"
"עוד הרבה זמן"
"טוב, תודיעי לנו בכל מקרה."
"ביי."
"ביי מותק"
היא ניתקה וזרקה את הפלאפון על המיטה.
היא לא רצתה שהוריה יפגשו את אלכס. הוריה היו גזענים והיו להם דעות קדומות לגבי צבע עור של בנאדם, לכן החליטה שלטובת כולם, הם לא יפגשו אותו (הוא אפרו אמריקאי).
"אמ.. אלכס? אני יכולה להיכנס להתקלח?" היא שאלה, מבויישת.
"ברור מאמי. אין בעיה."
"תודה." היא אמרה ונשקה לו על השפתיים.
היא לקחה מכנסיים וחולצה של אלכס ונכנסה להתקלח.
היא הביטה במראה. נשקפה אליה נערה בת 15, גבוהה ורזה, עינייה הכחולות מוקפות באיליינר ושערה השחור עם הפס האדום בשיער פרוע.
כעבור כעשרים דקות היא יצאה, לבושה בבגדיו של אלכס, שהיו גדולים עליה בכמה מידות.
"אלכס?" היא קראה
"א-לכס!"
היא התקרבה לשידה וראתה שם פתק.
''זואי,
הלכתי,
אני אחזור עוד כמה זמן.
תרגישי חופשי לקחת אוכל מהמקרר,
לחזור הביתה להביא ת'דברים שלך,
וכל דבר שאת רוצה.
אוהב המון,
אלכס."
' לאן יש לו ללכת?!' היא חשבה.
היא נעלה את הכספת, לקחה את המפתחות של החדר והלכה הביתה לקחת כל דבר שתרצה שיהיה לה בזמן שהיא מתכננת להישאר אצל אלכס.
היא ידעה שבשעות האלה הוריה לא נמצאים בבית, אלא רק אחותה הגדולה, אלי, לכן לא הייתה לה בעיה לחזור הביתה לקחת את הדברים שלה.
היא לא רצתה לראות את ההורים שלה. מאז שאחותה השניה, קאסנדרה, עזבה את הבית כשהייתה בת 14, לפני 8 שנים, נוצר נתק בין זואי ואלי להוריהן. הן האשימו את ההורים בכך שקאסנדרה עזבה, כיוון שלא הרשו לה לחיות כפי שרצתה, ולא הרשו לה לצאת עם מי שהיא אהבה, כי הוא היה "שחור" כביכול.
ההורים לא רצו נתק נוסף, אז הם נהיו מגוננים בצורה מעצבנת, וזואי ואלי תקשרו איתם רק כשבאמת היו חיבות.
כשזואי הלכה ברחוב, כולם הסתקלו עליה בצורה מוזרה, כאילו כרגע נחתה מהירח.
בהתחלה היא חשבה שנמרח לה האיפור, או שהשיער שלה עומד, אבל אז נזכרה שהיא לובשת את הבגדים של אלכס, וכנראה זאת הסיבה למבטים המוזרים.
היא הגיעה הביתה וליתר ביטחון הביטה פנימה מהחלון. רק אלי והחבר שלה, ריק, היו שם.
זואי פתחה את הדלת.
אלי נבהלה, אבל כשראתה שזאת זואי קפצה עליה וחיבקה אותה.
"זואי!" היא צעקה.
"אלי, את מועכת אותי." צחקה זואי.
"מ'ניינים זו?" שאל ריק.
גם ריק היה אפרו אמריקאי. זואי ואלי הבטיחו אחת לשניה שאם יהיה אחד כזה שיאהבו, הן יצאו עם אפרו אמריקאים, רק כדי שיוכלו להוכיח להורים שלהן שאין בהם שום דבר רע והם אנשים כמו כולם.
"היי ריק!" חייכה זואי ונתנה לריק אגרוף בכתף.
"היי, בואי כנסי! יש לאכול אה.. טוב, אין כלום לאכול כי אמא הייתה מחורפנת מידי כדי לבשל ואני לא הרשיתי לאבא להיכנס למטבח כי כולנו זוכרים מה קרה בפעם האחרונה שזה קרה.." אמרה אלי, בדיבור המהיר והשוטף הרגיל שלה, ועינייה נדדו לצלקת על כתפו של ריק, שקרתה באשמת הבישול העלוב של אביהן, שגרם לשריפה.
"אבל אני יכולה להכין לך משהו לאכול. מה את רוצה?" המשיכה אלי במהירות.
"זה בסדר, אכלתי במלון." ענתה זואי.
"אה אוקי, טוב, אז למה באת בעצם? כאילו, לא שיש לי בעיה עם זה שבאת, אני שמחה מאוד שבאת כי התגעגעתי והכל, אבל את לא רוצה לשמור מרחק מאמא ואבא?!"
"אני רוצה, אבל אני צריכה את הדברים שלי בשביל זה..." ענתה זואי.
"אה אוקי. לא נכנסנו לחדר שלך. הכל בדיוק במקום. כולל המזוודה שארזת בפעם האחרונה שהחלטת שבא לך לברוח מהבית ולא עשית את זה" חייכה אלי.
"טוב, אלי, נראלי שזו רוצה לנשום קצת." אמר ריק.
"כן, אני רוצה לנשום קצת, אם אפשר" צחקה זואי.
"אה, אוקי אני אסתום."
"תודה לך" אמרה זואי, " טוב, אז אני עולה לקחת את הדברים שלי."
"תעשי את זה מהר, אמא אמרה שהיא חוזרה מוקדם היום!"
"אוקי"
היא נכנסה לחדרה ולקחה את המזוודה שהייתה צמודה לקיר.
היא לקחה בושם, מברשת שיניים וערימת בגדים מהארון. היא נזכרה בבגדים של אלכס שהיא לובשת, ונעמדה מעל המזוודה כדי להוציא בגדים אחרים.
היא לקחה משם סקיני ג'ינס שחור וגופיית כחולה.
היא נעלה את המגפיים השחורים על העקב שקנתה בשבוע שעבר, הוסיפה כמה דברים למזוודה, וסגרה אותה.
היא לקחה פתק ורוד ושירבטה עליו מהר:
"היי,
הלכתי לאלכס.
אלוהים יודע מתי אחזור,
אולי אני לא אחזור,
תלוי מה בא לי,
זואי."
היא פתחה את המנעול של המגירה השלישית שבשידה לקחה כסף ודחפה חלק ממנו לחולצה, וחלק לכיס.
היא ירדה למטה עם המזוודה וניפרדה מאלי וריק.
"היי זו, אני יכול להסיע אותך. קניתי אוטו חדש אתמול" אמר ריק.
"כן!! זואי בואי!! ריק יסיע אותנו!! המכונית החדשה שלו כל כך מגניב, את חייבת לבוא!" אמרה אלי בהתלהבות
זואי, שרצתה להישאר עם אחותה וריק ככל האפשר, הסכימה, והם יצאו לדרך.
"אנחנו בחדר 532, אם תרצו לבקר פעם" אמרה זואי בחיוך.
"אפשר לחשוב זואי, כמה זמן את מתכננת להישאר שם? תיהיי חייבת ללכת ללמוד בסוף החופש." אמרה אלי, מודאגת מהמחשבה שלא תראה את אחותה עוד הרבה זמן.
"אלוהים יודע. אולי גם הוא לא יודע. בכל מקרה, תרגישו חופשי לבוא."
"אוקי" אמרו אלי וריק פה אחד.
זואי חיבקה את שניהם, לקחה את המזוודה, ופנתה לכיוון הכניסה למלון.
אלי וריק נכנסו למכונית, ונסעו משם. זואי הביטה באלי כל עוד ראתה אותה. היא בעינייה מבט עצוב, כאילו שזו הפעם האחרונה שיתראו.
היא הגיעה לחדר.
"אלכס?" היא קראה.
'עדיין לא בא. אוף, מעצבן..' היא חשבה.
היא הדליקה את הטלוויזיה על MTV כשמהחלון נשמע סירנה של אמבולנס...
זהו D:
אני יודעת שזה ארוך,
אבל לי לקח בדיוק שתי דקות לקרוא,
ואני קצת טיפשה,
אז לכם בטח ייקח פחות DD:
בכל מקרה,
תגיבו?
אוהבת מלא,
ראשה
333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XxX RaShA XxX