יש לי כמה בעיות עם הסיפור כי חשבתי על עוד כמה רעיונות ואני מתקשה לשלב אותם בעלילה אבל זה כמעט מוכן=]
כנראה שיקח לי קצת זמן לכתוב כל פרק ויש הרבה דברים שתיקנתי בהתחלה גם (כל הפרקים העמוסיי מידע) פיזרת יאת כל המידע הזה ברחבי הספר שיהיה יותר קל לקורא להבין.
בכל מיקרה שינויים קטנים שלא ממש אמורים להשפיע על המשך הסיפור אז זה לא ממש משנה.
השינויי היחיד שכן עשיתי זה שבפרק 2 הקוראים לא יודעים למה ואיך גרונה יורת בארקון את החץ העילי ורק בסוף הסיפור מגלים על התרמית שאוזירוס עשה להם כדיי להשיג את האבן.
אז הינה פרק 11:
למחרת בבוקר כולם קמו בערך באותו זמן ומגחלי המדורה עדיין יצא עשן.
רובין לקח דלי מים מנהר סמוך וגילה להפתעתו שיש בו דגים הם הדליקו מדורה נוספת וחיממו עליה דגים שטפסו לארוחת בוקר.
לאחר ארוחת הבוקר ארזו את חפציהם כל ששת הלוחמים.
הם החלו ללכת כשחץ לפתע נחט אל מול רגליו של נד, דריין מיד שלף את קשטו וכיוונה אל השיחים מסביב אך לא היה שם דבר.
ששת הלוחמים חיכו בחיפזון למי שירה את החץ.
הם הביטו בשיחים מפוחדים במיקצת כשלפתע נשמעו קולות של ענפים זזים וזרדים מתנפצים.
דריין ירה את אחד מחציו אל עבר המקום ממנו נשמעו הקולות והם לפתע הפסיקו.
"אני לא יודע מה זה אבל מוטב שנלך" אמר דריין.
ששתם הנהנו במהירות והחלו ללכת מהמקום כשלוחם מוזר שעל בגדיו מודבקים ענפי עצים צץ מולם עם חרב שלופה.
רובין שלף את חרבו והכין את עצמו לקרב אך הבחין לפתע העשרות לוחמים דומים המקיפים אותם מכל עבר.
"הם בכל מקום! מוסבים" אמר רובין
"ברחו!!!" צעקה קארה והחלה לרוץ קדימה בניסיון נואש לעקוף את הלוחם שעמד מולם, רובין הניף את חרבו כלפיי האדמה ויצר משב רוח שהעיףך מעט מהחול אל עיניו של הלוחם.
הם החלו לרוץ אחרי קארה אל תוך חורשה צפופה והביטו לאחור אך אף אחד לא היה שם.
"מי אלה?!" שאלה קארה מקדימה.
"אני לא יודע!" צעק דריין מאחור כשפתאום עץ מלפניהם נפל בחוזקה ארצה וחסם את דרכם.
הם פנו לברוח אך עצים נפלו מכל הכיוונים עד שהקיפו אותם.
דריין ניסה לטפס על העץ הנפול אך לא הצליח, הוא היה גדול ועבה מידיי עבורו ופיגיונו לא יכל להנעץ בגזעו.
עשרות הלוחמים הופיעו והביטו מלמעלה על ששת הלוחמים הכלואים.
"אין לכם לאן לברוח כעט" אמר אחד מהם בקול עבה
הלוחמים המוזרים שרובין דריין קארה נד היפטון ורוברט מעולם לא ראו משכו אותם מיתוך כלא העצים שנוצר סביבם וכלאו אותם בעזרת אזיקים מאולטרים מעץ והם נלקחו לכפרם.
הכפר היה מוקף חומות עץ גבוהות מאוד, הוא היה טוסס מאוד היו בו אנשים רבים ובתים רבים והרבה קולות של אנשים מדברים, ששת הלוחמים נלקחו אל הביקתה של ראש הכפר, ביקתה קטנה יחסית , מבפנים היה זה בית רגיל של כל אדם ואדם.
היה ניתן לראות מיד עד כמה צנועים הם היו.
במרכז החדר הראשי של הבית כיסא התנדנד לו ונראה היה שדמות יושבת עליו.
"מה הבאתם לי הפעם?" הדמות שאלה בקול נשי.
"מצאנו את הלוחמים האלה שהתקרבו במידה מסוכנת לגבולות הכפר שלנו" אמר החייל.
הדמות קמה מכסאה המתנדנד והסתובבה, הייתה זו אישה בעלת שיער חום שופע שהגיע כמעט עד מותניה, היא הייתה לבושה בגדים אדומים עם שריון דל מעור בצבע חום.
היא הביטה בכל ששת הלוחמים לכמה שניות אך ברובין נראה שהיא הביטה קצת יותר מאשר שחמשת האחרים.
" מה לעשות עם הלוחמים האלה?" שאל החייל.
"תן להם אוכל וצידה לדרך" אמרה האישה.
אבן נגולה מעל ליבם של ששת הלוחמים "את בטוחה?!" שאל החייל בפליאה ושיחרר את השישה.
"כן אני בטוחה!" נזפה בו האישה.
החייל המבוהל וההמום מיהר לצאת מהביקתה מהר ככל שיכל.
רובין דריין קארה היפטון נד ורוברט מיהרו גם הם לצאת מהביקתה הצנועה אך קולה של האישה עצר אותם "מג'אי! חכה! יש לי משהו להגיד לך... הכפר שלנו מזה כמה שבועות כבר מחפשים פלוגת אוטרונים ששרפה את היער שמאחורי הכפר שלנו, אם תוכל לעזור לנו למצוא אותם נודה לך מאוד" היא אמרה.
"איך ידעת שאני מג'אי?" שאל רובין.
"אני מרגישה זאת עליך! אני מרגישה את כוחותיך" השיבה לו.
"סתם צוחקת, המלך אדריאן שלח לכאן שליח שהודיע לנו שאתם אמורים לעבור כאן במסעכם ושאנחנו נדאג לצייד אתכם"
"אני מבין" אמר רובין.
"את םרוצים להכיר לי את עצמכם?" שאלה האישה.
" כן, ענה לה רובין, זה הוא דריין" הוא הצביע על דריין "הוא אלף מהקיסרות המזרחית בדיוק כמו קארה" ההוא הצביע על קארה ואז הפנה את אצבעו אל היפטון "זהו היפטון, גמד ולוחם מעולה ואחרונים חביבים הם נד ורוברט, נד הוא קוסף ורוברט זכה ליכולות המיוחדות והנדירות של סגולות הריפוי"
"סוגולות הריפויי אתה אומר?" מלמלה האישה "ללא ספק כוח נדיר" היא הוסיפה.
"בואו אני אקח אתכם ליער שמאחורי הכפר ואראה לכם את הנזק שנעשה" היא אמרה ויצאה מהביקתה.
היא הלכה אל שערי חומת העץ הגדולה, היה זה השער האחורי של הכפר.
היא פתחה את שערי החומה והתגלה לששת הלוחמים מראה מזוויע וקשה למראה, היה זה שטח ענקי כולו שרוף ומת.
עצים שרופים ואדמה חרוכה, חיות מתות וחוסר חיים ששרר ובמקום.
"אוטרונים ניבזיים! איך הם יכולים לעולל דבר שכזה?!" צעקה קארה.
"אתמול הם ניסו לתקוף את הכפר שלנו" הצביעה האישה אל חלק מסויים של החומה אשר הייתה מחוררת ושרופה.
"אנחנו נמצא את האוטרונים הללו ונחסל אותם!" אמר רובין
ראש הכפר סגר את השערים "אך לפני שתחסלו את האוטרונים אנה הרשו לי להזמין אתכם למישתה אותו אנחנו עורכים לכבוד בואכם לוחמים יקרים" הוא אמר.
"וואו משטה בשבילנו?" שאל היפטון "עוד אחד?" הוא הוסיף
"אך ורק לכבודכם לוחמים יקרים" היא אמרה והצביעה לעבר שישה אוהלים בצד הכפר ליד החומה "אלה יהיו האוהלים שלכם שם תישנו הלילה ומחר צאו להלחם באוטרונים לוחמים יקרים".
"תודה על הכל" אמר רובין.
ראש הכפר לא ענתה וחזהר לביקתתה הצנועה.
"כמה נדיב מצידה" אמר דריין.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב רובין? אין לנו הרבה זמן כדיי להתמעמע" אמרה קארה
"אנחנו לא יכולים להשאיר את אנשי הכפר האומללים כך לבדם! אנחנו חייבים לעשות משהו" ענה לה רובין.
"אתה צודק.." אישר דריין.
"אם כך נישאר ונילחם" השיבה קארה
ברדת החשכה הלכו רובין קארה דריין היפטון נד ורוברט אל בית גדול שניצב במרכז הכפר שם נהגו בני הכפר לערוך את חגיגותיהם.
הם פתחו את דלת הבית הגדולה לשמע צלילי מוזיקה מרהיבים, שולחנות גדולים ועליהם אוכל רב הוצבו בתוך חלל הבית ואנשים רבים אכלו ושתו והקשיבו למוזיקה היפה שהתנגנה. כולם נכנסו מלבד קארה, "את לא באה?" שאל רובין.
"לא אני אחכה לכם בחוץ" אמרה קארה.
"תיכנסו בלעדינו אנחנו עוד מעט נבוא" אמר רובין לדריין היפטון נד ורוברט שנכנסו לאולם והחלו לאכול כל דבר שנקלע לידיהם.
"מה קרה קארה?" שאל רובין.
"משהו פה חשוד..." היא אמרה "השליח לא היה מגיע לפנינו אל הכפר הזה, והכפר בכלל לא נמצא על המסלול שלנו, למעשה הוא בכלל לא נמצא על המפה" היא הוסיפה והרתה לרובין את המפה.
"אז מה את חושבת שראש הכפר מתכנת?" שאל רובין כשלפתע הבחין בצללית מטפסת על אחד הצורים אשר מקיפים את הכפר, הדמות טיפסה ונעמדה על צוק אשר פנה אל ביתן האירועים.
"קארה, שימי לב..." אמר רובין בלחש והצביע לעבר הדמות אך היא נאלמה.
רובין הסיט את מבטו ממנה לשניה וכבר הספיקה להעלם כלא הייתה.
"מה קרה רובין?" היא שאלה.
"ראיתי שם דמות, אני לא מטוח מי או מה זה היה" אמר רובין.
"מוזר.."
"את חושבת שעוקבים אחרינו?" שאל רובין.
"יכול להיות.. עלינו להזהר" אמרה קארה, פתאום נשמעה תריקת דלת שהקפיצה את רובין וקארה וגרמה ללב שלהם לדפוק בקצב לא נורמאלי.
"שלום" לפתע נשמע ודמות ושל נד נראתה מבעד לאפלה.
"נד? למה אתה לא בפנים?" שאל רובין.
"לא יודע.. לא מסוגל להנות כששניכם בחוץ" הוא השיב "מה אתם עושים פה?" הוסף.
"כלום.." אמר רובין בשקט
"רובין חושב שהוא ראה דמות מטפסת על הצוק למעלה" אמרה לו קארה.
"אתם חושבים שעוקבים אחרינו?"
"זה בדיוק מה שרובין שאל, יכול להיות" היא השיבה.
רובין הביט בקארה כשהיא בהתה בריצפה בעודה חושבת.
הוא לא יכל להפסיק להביט בה, כאיל ועיניו נתקעו ואינו מסוגל להזיזם אך כשקארה חשה שמסתכלים עליה והחזירה מבט לרובין, הוא מהר סובב את מבטו.
"אוליי היה זה אחד האוטרונים שמנסים לתקוף את הכפר ושניסו לשרוף אותו?" שאלה קארה כשלפתע רובין צעק "הסתכלו למעלה!" והצביע לעבר הצוק הגדול בו ראה את הדמות המסתורית.
נראו אורות אמומים בתוך סבח היער שהיה על הצוק הגבוה.
"חצים בוערים! אוטרונים תוקפים אותנו!" צעק רובין.
"קארה צאי מהכפר אני אלך להזעיק את האחרים" אמר רובין ורץ אל תוך עולם האירועים.
"נד בוא איתי" אמרה קארה והחלה לרוץ
"עצרו הכל!" הוא צעק אך אף אחד לא שמע בגלל המוזיקה הכבדה שתהנגנה.
רובין עלה לבמה בה ניגנו את השירים ובעט באחד מכלי הנגינה שהיו על הבמה. הכלי נפל על הריצפה ועשה רעש כה צורם אזניים שכולם השתתקו.
"אנשים! אנחנו מותקפים עלידיי אוטרונים!" צעק רובין.
כולם החלו לצאת בבהלה מבית האירועים כשחצים בוערים מתעופפים לכל עבר ושורפים בתים בכפר.
שרפות גדולות וחמות החלו להטפשתת בכפר ולשרוף עוד ועוד בתים והחצים המשיכו להתעופף.
דריין יצא במהירות מהבית והגיע אל קארה ונד.
קארה ודריין ירו על הקשטים חצים והרגו לא מעט מהם בזמן שנד יצר כמה כדורי אש בידיו וירה אות םאל עבר הצוק בעזרת קסמיו.
כל היתר מיהרו לצאת מהכפר.
לאחר מכן רובין הגיע אל דריי ןקארה ונד ואחריו רץ רוברט.
"איפה היפטון?" שאל רובין.
"לא יודע!" קרא לו דריין.
"לעזזל!" אמר רובין ולפתע קארה מעדה ונפלה, רובין הבחין כי אחד הקשטים מכוון עליה את אחד מחציו.
רובין קפץ בפזיזות ותפס בקארה ועזר לה לקום כשהקשט בדיוק ירה את החץ, רובין הגן על קארה בגופו והחץ פגע הישר בגבו של רובין.
לפתע כמה עשרות חיילים אוטרונים נהרו אל תוך הכפר מהכניסה האחורית והחלו להרוס ולהרוג כל מה לנתקל לדרכם.
נראה היה שמטרטם היא רוברט.
"הגנו על רוברט!" צעק דריין כשבדיוק חץ נורא לעבר רוברט אך הוא הספיק לזוז לפני שהחץ פגע בו.
"רובבבבבבין!" קראה קארה בבכי.
"קארא..." אמר רובין בלחש והתקשה לנשום בעודו נאבק בכאב העז בגבו.
רוברט מיהר אל רובין ואחז בידו, "רובין זה יהיה בסדר אני ירפא אותך" הוא אמר.
רובין לא אמר דבר, הוא היה עסוק בלהתגבר על הכאב.
רוברט הניף את ידו אל מעל לפצע שנפער בגבו של רובין ועצם את עיניו.
לאחר כמה שניו בקע אור בוהק כחול מהפצע של רובין והוא החל להסגר לאט לאט.
רובין יכל להרגיש את הכאב הולך ופוחת עד שנאלם קליל.
"תודה רוברט! עזרת לי מאוד" אמר רובין כשלפתע חץ חדר הישר לתוך ליבו של רוברט והוא נפל ארצה מדמם למוות.
"רובבבבבבבברט!" קראו פה אחד רובין קארה דריין ונד.
קארה לא יכלה לעצור את הדמעות ושמה את ראשה על כתפו של רובין.
רובין חיבק אותה בניסיון להרגיע אותה, "אל תדאגי קארה.. זה יהיה בסדר.. רוברט לא מת לשוא" הוא ליטף את גבה של קארה בידיו הקרות, קארה הרימה את ראשה והביטה ברובין בעיניה הבוכיות, הם היו יותר יפות מתמיד, "קארה.." מלמל רובין.
"תודה רובין... אתה מצליח להרגיע אות יכמ ושאף אחד מעולם לא הצליח" אמרה לו קארה בעודה מנסה לנגב את הדמעות מעיניה.
היתה זו הרגשת חמימות דאגה והגנה, רובין הרגיש שהוא שם בשביל קארה, והוא עוד יותר שמח כשקארה בכתה כשהוא נפצע בגבו.
"אל תעשה זאת יותר לעולם אתה שומע אותי!" אמרה קארה.
"אנ ילא שווה שתמות בשבילי! אתה המג'אי העליון!" היא צעקה.
"זה לא נכון.. אתה שווה הרבה יותר ממה שאי פעם היית חושבת קארה...".
קארה הסמיקה לשניה "רובין..." היא אמרה כשלפתע קטע אותה נד "מצטער להפריע לרומן שלכם אבל אנחנו מותקפים פה!".
קארה ניגבה את הדמעות שנותרו על פניה והרימה את קשתה בלת ברירה.
"רובין.. תודה" אמרה קארה והחלה ללכת אחרי נד, רובין הלך אחריה כשחץ נוסף נורא לעברו אך הוא ראה אותו מתקרב ונעץ את חרבו באדמה, הבזק של אור נראה והוא השתגר אל מאחורי הקשטים האוטרונים שעמדו על הצוק והפיל אותם אחד אחד בבעיטה למטה אל מותם.
בסופו של דבר כל הכוחות האוטרונים נהרגו, אך הדבר עלה במחיר גבוה.
עשן עלה מכמעט כל בית וביקתה בכפר והחומות עוד עלו באש.
כולם הרכינו את מבטם דמעות אף זלגו על לחייהם
הם עיבדו את רוברט בקרב הדמים הזה.
"יהי זכרו ברוך" אמר דריין בצער.
"אני כלכך מצטער שלא יכולתי להציל גם אותך רוברט.." אמר רובין בעודו מביט בגופתו הקרה שוכבת על הרצפה.
הייתה זאת כבר שעה דאי מאוחרת של הבוקר.
גופתו של רוברט שכבה על האדמה בתוך שלולית של דם וחץ היה נעוץ בליבו.
"הם ערבו לנו!" אמר היפטון.
"דריפין ידע! אבל איך?!" אמר דריין.
"אני יכולה להתערב שמישהו מהכפר.. אוליי ראש הכפר ששיכנעה אותנו להשאר ולהלחם באוטרונים" אמרה קארה
רובין קארה דריין היפטון ונד הביטו בכל הגוויות שהיו מוטלות על הרצפה ללא רוח חיים.
כולם מתים.
"דריפין סובב את אפקט ההפתעה נגדנו! אני לא מאמין!" אמר דריין
"אוטרונים ארורים.. אנחנו ננקום!"אמר היפטון
רובין דריין קארה היפטון ונד קברו את כל תושבי הכפר ואת רוברט והסתלקו.
כל ההספקה נשרפה בקרב ולא היה להם מה לאכול, הם דגו כמה דגים מן הנהר וצלו אותם על האש אז הלכו לישון.
למחרת בבוקר קם דריין ראשון, הוא העיר את נד קארה רובין והם המשיכו במסעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-storyteller-