החזקתי בעט נוצה מתנפנפת,
ציפורים עפו מעליי, חגות חגות חוגגות את מותי.
נוצותיהן נופלות אל מולי, ואני אני קטון ואפוף בסודות.
היא, הו היא! קרובה לעין...
קרובה אל הלב...
מתקרבת אליי...
אני חושב לרגע... אולי היא לא?
ואולי אני כן.
חשתי אותה בנוצתי בעוד הציפורים מעליי עוד חגות,
מטר של כוכבים מעלינו, מעליי, מעל הציפורים. אולי קצת מעליה...
אני לא רוצה שתביט בי יותר,
די.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
