אספה אותי
למדה אותי
קראה אותי
אהבה אותי...
הסתכלה עליי
והאמת היא, שהלכתי.
היא אחזה את ידיו בידייה העדינות.
הוא לא ידע מה לומר. חש את מגע ידיה, נפעם, חרד מרגש.
היא ליטפה את שערותיו החומות.
הוא ליטף את הרגש שלה במילים יפות.
היא אמרה שהוא האביר, שהוא שלה, רכוש.
הוא אמר שהיא כציפור מרומים דואה מעלה מעלה, מנגן על רגשותיה כאילו היו נבל.
פסטורלי.
היה זה רגע עצוב...
אני לא מאמין:
היא הלכה... היא עזבה... איך, אני.. קשה לי למצוא אפילו את ההסבר במילותיי
נותרתי חסר מילים ואמרתי לה בלחישה עוזבת "אני הולך"
לא הלכתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
