אני רוצה לכתוב את הדבר המושלם בשבילך. משהו שאני אמחק עשרות פעמים, ואכתוב כל פעם מחדש בצורה יותר טובה, בצורה יותר מושלמת.
אני רוצה שתקבלי את הדבר הטהור ביותר, הטוב ביותר, והיפה ביותר. אני רוצה לכתוב לך מה אני מרגיש, ולמה זה שונה מכל פעם אחרת שזה בטח קרה לך. למה הפעם זה הדבר האמיתי, למה אני באמת ראוי, למה אין שום מכשול אמיתי שיכל לעמוד בין מה שאני מרגיש כלפייך.
העולם פשוט ריק בלעדייך. חסר צבע, טעם, וכל עיניין. את היית השמש הצהובה של חיי.
את מרכז חיי, את כל חיי, כל השאר אינו רלוונטי, כל השאר לא מעניין. את גורמת לי להרגיש כמו האדם הכי בר מזל שבעולם.
כשחייכת, עולמי חייך איתך, שהיית עצובה, עולמי התאבל איתך, וכששאלת לשלומי אחרי היום הקשה ההוא, אני קמתי לתחיה כאדם חי יותר.
כשאת לא נמצאת את גורמת לי לחולי. שום מחלה שפקדה את האדם מעולם לא גרמה לו להרגיש רע יותר מאיך שאני מרגיש כשאת לא כאן.
המדור השביעי בגהינום שואף השראה מסבלי וכאבי.
הלוואי והיית כאן, הלוואי והייתי יכל לספר לך את כל זה, הלוואי וגם אם תסרבי לי, אני אהיה בטוח שזה לא יעיק על רוחך.
לא יכולתי לבקש מישהי יותר מושלמת, רק שאת לא מושלמת. את מיוחדת כי את זו את, את רגישה, נפלאה, חמודה, טהורה, מצחיקה, את פשוט פלא.
את תמיד במחשבותי. כל פעם ששיר מתנגן, מטוס מתעופף, אדם מדבר, את תמיד שם, אצלי, בראשי.