לפעמים אני פשוט לא מבינה איך הכל יכול להיראות אפרורי ומשעמם, כשהעולם שבחוץ צבוע בצבעים יפים כל כך. הכל בקיץ נראה לי יפה יותר.
הלוואי והיה לי זמן לשבת כאן ולחפור, כמו בימים הטובים. אבל אני צריכה לקום מחר מוקדם בבוקר לעבודה. מחר שבירת שגרה. מקום העבודה שלי שינה מקום חד-פעמית. ואני אעבוד במקום מגניב ואני מקווה שיהיה כיף [טפוטפו]. בכל מקרה, אני שמחה שאני לא צריכה לשבת עוד משמרת ולחכות לזמן שיעבור ולחמם את הכיסא.
תכלס, הרבה לא קורה בתקופה הזאת. בעצם, כלום. אני לא עושה עם עצמי שום דבר. לא בא לי. אז אני שוקעת בתוך סדרות טלויזיה שגורמות לי להרגיש דברים שאני לא בחיים האמיתיים, ולפעמים גם מרגישה זקנה כל כך. אני מסתכלת על תיכוניסט שקטן ממני סך הכל בשנה ואני מרגישה פער ענק בינינו. השנה הזאת של אחרי התיכון היא כל כך משמעותית. מבחינתי, היא הפכה אותי למה שאני היום [=רובוט מכור לעבודה? חח]
מה שאני בעיקר עושה ביומיום שלי ועסוקה בו זה חלומות. אז אני מחכה ומחכה ומחכה. ושומדבר לא קורה. המ, מעניין למה.
אני מרגישה שאני נמצאת בשלב בחיים שמגיע לי שיקרו לי דברים טובים. אני מרגישה שקרו לי יותר מדיי דברים שלא היו אמורים לקרות. כמו ב"קפקא על החוף", שבו הספרנית חייה בעבר והזמן עצר מבחינתה. ככה לפעמים גם אני. הראש שלי תקוע על חורף 06-אביב 07. אוף, אלה היו זמנים יפים.
:(
טוב, לא בא לי לסיים את הפוסט עם פרצוף עצוב, אז ננסה להפוך את זה.
סופש בפתח, וסופש שווה פוטנציאל לדברים טובים. אז...סופש מעולה שיהיה!
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pegasus.