אחד הימים המיותרים והמדכאים. מאלה שאתה חושב לעצמך שהלוואי היית נשאר במיטה בבוקר מלכתחילה וכל זה לא היה קורה. לא שמשהו מעניין קרה. אבל. אוף. למדתי והייתי בעבודה, והכל היה איכסה. ואפילו הקול שלו בערב לא עשה לי כלום.
קצת מוזיקה לנשמה לפני השינה. וואו, כמה זמן לא שמעתי מוזיקה באמת, ולא מוזיקת רקע שתמיד שם. אני מתגעגעת לערבב צבעים על הפלטה הלבנה, לקפוא מקור במזגן ולשמוע משהו אמיתי ברקע. אני מתגעגעת לחמניות צהובות ולשמיים כחולים ומחוסרי עננים. הלוואי והיה קצת יותר זמן לדברים הקטנים האלה, שפעם עשו טוב.
הסתובבתי קצת בקניון היום בזמן העבודה, ובשיטוטיי חסרי המטרה נתקלתי באמא שלו ובאחותו. חייכתי בבושה, גם הן, והמשכתי. לא הוחלפה מילה, אבל הלב שלי איים לפרוץ דרך החזה. אפשר לחשוב, אז פגשתי אותן, כאילו מה קרה..
You, come on, dance with me, till' the end of the world...
אני רוצה לעבור כבר את המבחן הזה, לסיים עם הקורס, ולהקדיש את הזמן הפנוי שלי לזיונים. טרה לה לה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pegasus.