כבר המון זמן שאני יודעת עמוק בתוכי שאני בעבודה הזאת לא לעוד הרבה זמן. כל פעם הייתה סיבה אחרת לחשוב את זה. אבל היום פשוט נשבר לי סופיתסופיתסופית. במהלך החודשים האחרונים הכרזתי לא פעם אחת שאני אחפש משהו חדש. ואפילו דרשתי לקבל מכתב פיטורין, ומשום מה הבוס החליט לא לתת לי כי הוא האמין בי או משהו כזה. אבל היום אני פשוט אומרת שנשבר לי.
נמאס לי מהמיקום הגיאוגרפי, מהיחס, מלא לעשות כלום במשך שעות על גבי שעות. ועכשיו נוספה לזה עובדת ממש פוסטמה, שאנחנו רבות כמעט כל יום. נמאס לי לאבד כל יום בין שעתיים לשלוש על נסיעות כל יום. נמאס לי לשבת במשך 6 שעות [ולפעמים גם 11] ולא לעשות כלום. נמאס לי מהצוות. נמאס לי מהרשת הרקובה הזאת.
אולי אני מגזימה. אולי הבעיה בעצם נמצאת בי. אולי אני אנטיפתית שלא יכולה לעבוד כחלק מצוות. אולי אני עצבנית מדיי ובעלת פתיל קצר. אולי. ואולי לא.
אז חיפושי עבודה - here I come.
ובינתיים? בינתיים אני ממשיכה לעבוד בשקט. אמשיך לבלוע ומדי פעם להתפרץ בעצבים. פה גדול יש לי זה בטוח.
[לפעמים אני נהנית לפתוח את הפה, להיות חוצפנית. כסוג של נקמה ושל פיצוי על כל השנים שבהן שתקתי ובלעתי כמו ילדה טובה. אולי הגיע הזמן לשנות?]
אני מרגישה ששינוי בפתח. הגיע הזמן לקחת שליטה על החיים שלי. איכשהו התגלגלתי לכאן, וכבר הרבה זמן שאני לא מרוצה. אז מה עושים? משנים. וזה כולל עבודה, לימודים, מראה חיצוני. פשוט הכל.
אני מקווה שיש לי את הכוחות לכל השינויים האלה. כי כרגע אני סחוטה פיזית. נראה מה יהיה.
נזכרתי היום במשפט ממלאכים באמריקה.
"When your heart breaks - you should die"
אוחחח איזו סדרה..
[And maybe I will give a birth to a pill? LOL]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pegasus.