לפני שאני מתחילה, ציטוט יפהפה:
Happiness makes up in height for what it lacks in length. [-Robert Frost]
נראה שמצד אחד כל כך הרבה משתנה ומצד שני, שום דבר לא באמת משתנה. זמן הוא רק גוש יחסי. אם פעם מדדתי זמן ביחידות של שעות או ימים, אז עכשיו זה ביחידות של שבועות או אפילו של חודשים. כל פעם אני אומרת את זה, ואני אמשיך כי זה עדיין נכון - הזמן לא מותיר עלי שום סימן. חודשים חולפים בלי שאני אשים לב. ואני שקועה בתוך העולם הפנימי שבניתי לעצמי ובתוך מן שגרה משעממת של מבוגרים. אני שונאת להיות מבוגרת. הביקור היום בתיכון שבו למדתי הזכיר לי כמה שאני מתגעגעת לסביבה הוכרת הזאת, ליחס מהמורים ובכלל, לכל החבר'ה שהייתי איתם במשך שנים ורק עכשיו אני קולטת כמה שלא הערכתי בזמנו את הזמן הזה איתם. אני מתגעגעת בטירוף לשעות בשמש של יוני על הדשא, כשבפה טעם של בורקסים עם גבינה וצחוקים. זמנים טובים היו. ומה עכשיו? לא הרבה. העבודה מעצבנת אותי. הלימודים מתישים יותר ממה שחשבתי. ועכשיו הפרוייקט הזה שנפל לי על הראש [AKA הצוק הגדול והמאיים]. וגם חתכתי את זה עם הבחור החדש-לשעבר.
אני לא ישנה טוב. אני מתעוררת מליון פעם בלילה, נבהלת כי אני חייבת ללמוד ואני לא מספיקה לעמוד בחומר, ואז נזכרת שזה אמצע הלילה שאני יכולה להמשיך לישון ושזה יחכה לבוקר. המ. זאת לא בדיוק שלווה. והגעתי למצב כזה שכדי לנוח מהפרוייקט הענק, אני יושבת ולומדת את החומר של הקורס,שכבר יותר מדי זמן לא נגעתי בו. אני נחה מלימודים על ידי לימודים אחרים! אבוי.
אז מה קרה מעניין בתקופה האחרונה? היה פסח. לא יותר מדיי הרגשתי את החופש, כי לא ממש היה לי. בשבוע של חול המועד עבדתי וטחנתי יותר מהרגיל אפילו. ובסופש האחרון של פסח הייתי בכנרת עם ה-gang. היה באמת מעולה. חוץ מהפתעה קטנה ולא צפוייה בסוף היום השני בדמות האקס. פיכסה. הבונוס היה שהוא הגיע עם החברה החדשה שלו. היה..לא מוזר בכלל, חח.
אני לא יודעת מה היה בכלל הסיפור עם הבחור הזה. כאילו, אני הרי זאת שרצתה אותו מהתחלה. אני גרמתי לו לשים לב אלי. אני הייתי מסמסת לו ומתקשרת אליו. עד שהרגלתי אותו להתקשר אלי גם ולהציע לי לצאת. ואז פתאום אני בורחת והוא לא מבין לאן. זה בסדר, גם אני לא מבינה לאן. פשוט הבנתי באיזשהו שלב שהוא לא מתאים לי. הוא לא אחד שבא לי לצאת איתו קבוע. הוא לא אחד שהיתי רוצה להביא אותו לחבר'ה שלי. והרי, חברים הם מדד לבנזוג החדש. פשוט הבנתי שהוא לא באמת בראש שלי, כמו שחשבתי בהתחלה. אז קמתי, ארזתי את הדברים שלי וברחתי. ועכשיו הוא מתקשר אלי לפעמים לבדוק אם אני חייה ולאן נעלמתי לו. מסכן.
ערב עצמאות היום, הופעות בחינם, הידד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pegasus.