לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Where Is My Mind



Avatarכינוי:  Pegasus.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008


אחד הימים המיותרים והמדכאים. מאלה שאתה חושב לעצמך שהלוואי היית נשאר במיטה בבוקר מלכתחילה וכל זה לא היה קורה. לא שמשהו מעניין קרה. אבל. אוף. למדתי והייתי בעבודה, והכל היה איכסה. ואפילו הקול שלו בערב לא עשה לי כלום.

קצת מוזיקה לנשמה לפני השינה. וואו, כמה זמן לא שמעתי מוזיקה באמת, ולא מוזיקת רקע שתמיד שם. אני מתגעגעת לערבב צבעים על הפלטה הלבנה, לקפוא מקור במזגן ולשמוע משהו אמיתי ברקע. אני מתגעגעת לחמניות צהובות ולשמיים כחולים ומחוסרי עננים. הלוואי והיה קצת יותר זמן לדברים הקטנים האלה, שפעם עשו טוב.

הסתובבתי קצת בקניון היום בזמן העבודה, ובשיטוטיי חסרי המטרה נתקלתי באמא שלו ובאחותו. חייכתי בבושה, גם הן, והמשכתי. לא הוחלפה מילה, אבל הלב שלי איים לפרוץ דרך החזה. אפשר לחשוב, אז פגשתי אותן, כאילו מה קרה..

 

You, come on, dance with me, till' the end of the world...

 

אני רוצה לעבור כבר את המבחן הזה, לסיים עם הקורס, ולהקדיש את הזמן הפנוי שלי לזיונים. טרה לה לה.

 

נכתב על ידי Pegasus. , 29/6/2008 23:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




היה מצחיק להיזכר היום שעדיין יש לי בלוג פתוח ברשת. לא ממש יכולה להשתמש במילה "פעיל", אבל עובדה, הוא עדיין פתוח. באמת שהרבה זמן לא כתבתי כאן באמת. לא יודעת אם אני עדיין מסוגלת לזה. האתר הזה חי ובועט, העולם משתנה מסביב, הנסיבות שונות, האנשים שונים, אבל איכשהו הכל נותר כמו שהיה. אני עדיין זוכרת איך בתור ילדה בת 14 כתבתי כאן מחשבות ברומו של עולם. צחוקים.

 

קיצר, החיים מפתיעים לפעמים. משנים כיוון בזווית בלתי צפוייה לחלוטין. עדיין לא החלטתי אם זה מרגיש נכון או לא [אולי כי זה פשוט עדיין לא מרגיש בכלל], אבל הבטחתי לעצמי שהפעם אני אתן לזה צ'אנס. עברה שנה קשה על כוחותינו, ואולי, אולי, הגיע הזמן להנות קצת, לעשות שטויות. אני רוצה לנסות לזרום במשהו שמלכתחילה אני מודעת לעובדה שהוא לא נכון ולא נורמלי. אבל מי קבע מה נורמלי ומה לא? זה הרגיש הכי נכון שבעולם אז באותו הלילה. אז אולי זה כן יכול להיות משהו שהוא יותר מסתם משהו חד פעמי.

 

יוני נמצא לקראת סיום. איך זה בדיוק קרה? למה הזמן ממשיך להתקדם. אוף, שיעצור. אני רוצה לרדת מהרכבת הזאת.

 

אתמול שמעתי משפט כל כך נכון ואמיתי, ועוד ממישהי שבכלל לא קרובה אלי, שלא מכירה אותי כמעט. ועדיין, היא פגעה בנקודה הכי רגישה. היא פגעה לי בבטן הרכה. והיא צדקה. היא הצליחה להבין את המורכבות והמוזרות שלי תוך שעה-שעתיים, דברים שהאנשים הקרובים ביותר אליי לא מודעים אליהם. היא הבינה אותי. ואמרה דברים שזעזעו אותי. דברים שאני מקווה שישנו אצלי משהו. אם אני אתן לזה צ'אנס, כמובן.

[Laughing is not a sin]

 

ובקשה קטנה מאלה שקוראים אותי: נמחקו לי הקבועים שלי, אז תזכירו לי את קיומכם בתגובות כאן למטה, תודה(:

 

נכתב על ידי Pegasus. , 19/6/2008 13:07  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPegasus. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Pegasus. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)