הכלבה שלי מתה.....
אני לא יודעת איך אני אמורה להרגיש, אני בטוחה שאני אמורה ליהיות עצובה אבל כל פעם שאני צוחקת או שאני תופסת את עצמי מחייכת אני כועסת על עצמי...
אני גם די התרחקתי מאמא שלי שפעם הייתה האיש הכי קרוב אלי ואני די מבואסת שהתרחקנו... אבל אני עכשיו בהרבה יותר דיכאון, אני כל הזמן שומעת אותה שורטת את הדלת כדי שנכניס אותה.. או שאני שומעת אותה הולכת על הפרקט בסלון.. או שאני מרגישה שקע עמוק בשמיחה שאני חושבת שהיא מתרבלת שם... אני תופסת את עצמי פשוט בוהה באוויר וחושבת עלייה...
אני שיכנעתי את אמא שלי (לא שזה היה קשה היא הסכימה ישר..) לאמץ כלבה חדשה שתעזור לי להתגבר על לילו...
אבל אני די בטוחה שבהתחלה זה רק יעשה אותי יותר עצובה.....
אני ממש מתוסכלת ואני צריכה להתבודד די הרבה בזמן האחרון כי אני לא יכולה להיות ליד אנשים...
אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה ללילו אז אני ישים עכשיו תמונה שלה אבל לפני אני רק רוצה להגיד שאני לא חושבת שזה היה מגיע לה להדרס ואני מקווה שלא כאב לה לפני שהיא מתה... :

וזאת לילו ואני ממש מצטערת עלייה היא הייתה רק בת 5 חודשים אבל אני ואמא שלי חושבות שכנראה ככה הקארמה שלה שיוהבו אותה מאוד ויפנקו אותה ויתנו לה לישון על המיטות והכל ואז היא תמות בגיל צעיר או שפשוט אנחנו לא אתראיים (שזה כנראה מה שזה...)
אני הולכת בגלל שכבר יש לי דמעות בעיניים ואני לא רואה כלום בייי....
BoRgo