וואו,כמה זמן לא הייתי פה.
נכנסתי במטרה מסוימת-לפרוק עצבים!
כמובן בהנחה שאף אחד כבר לא קורא פה.
פפפ... מאיפה להתחיל?
כמה זמן לא כתבתי.
תחושת סיפוק ועם זאת חרטה.
נראה לי שחרטה.
נראה לי שזה היה כל כך לא הכרחי.
אם עד עכשיו הצלחתי,למה דווקא עכשיו?
כשעוד שניה זה שוב יברח לי בין הידיים?
נורא נוח להאשים את האלכוהול,אבל כבר הבנתי שזה לא תופס.
רציתי את זה,אבל רק בשביל לסמן וי.
ז"א,לא במובן רע כמובן,אבל סוג של להגיד שהצלחתי.
ועוד ברמה כזו.
להגיד שהרגשתי לבד? שהרגשתי שחסר?
לא,לא היה לי חסר.
היה לי כיף במצב הקודם.
היה לי טוב במצב הקודם.
לא להאכיל את עצמי סרטים,לצאת מהבית,לראות חברים,להיות במקומות שלא הייתי,
להכיר ולשבת עם אנשים חדשים,עם אנשים שהם קצת שונים מהמסגרת היומיומית שלי,
לתת מאה אחוז מעצמי למכבי,לחניכים,לסניף,להיות עם המשפחה שלי.
זה היה לי חסר,אבל רק כי זה אתה ספציפית.
לא היה לי חסר הקשר הזה.
הרגשתי נטל.
ועם כל זה,אני עדין אוהבת.
לא מאוהבת,לא ברמה של פעם,אבל כן,אוהבת.
אבל אני לא רוצה את הקשר הזה,כי עד עכשיו תמיד הוא עשה לי רע.
זתומרת,מה זה רע? היו מלא תקופות יפות.
אבל אם לשים את הרע לצד הטוב,הרע לוקח.
טוב נו אולי לא. אולי כן?
לא יודעת.
ועם כל זה,אני עדין רוצה שנדבר,אני עדין רוצה למרות שאני מעדיפה שלא!
ואולי עדיף לנסות בפעם האחרונה במקום להרגיש תחושת פספוס?
או שאולי עדיף פשוט לקחת 8 צעדים אחורה ולנסות פשוט לשכוח מזה?
אני לא רוצה את זה.
אבל אני ממש רוצה את זה...
הלוואי והייתה לי איזו שהיא אטרקציה בלימודים שבאמת הייתי רוצה ללמוד!!!!!
אבל זה לא הולך!
וכולם בפולין ובא לי למות!
ואני רבה יותר מדי עם אמא שלי בזמן האחרון!
ואני צריכה למצוא עבודה!
אבל אני צריכה גם להשקיע בלימודים...... ??..
ואני יוצאת יותר מדי ומבזבזת יותר מדי כסף!!!!!
ואני צריכה ללכת לקנות בגדים.
אבל נגמר לי כל הכסףףףף!!!!
רציתי צמחוני בסוף טורף בשר
הבטחתי לעצמי לא לוותר על שום דבר
חשבתי כבר איזה קורס יסדר לי את הקופסא
ממציא עוד תירוץ ונשאר על הספה
מכוון שעון ל9 קם ב9:40
מאחר שגרתי ומאשים את הפקקים
חולה על כדורגל אבל לא רואה משחק
מלא חורים בשיניים ואני דוחף ממתק
רוצה להיות שמח אבל יוצא עצוב
הראש שלי קירח וזה נושא כאוב
הלוואי שאף אחד לא יקרא את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
