אני לא מתבכיינת או משהו, אני ... פשוט לבד..
לחברות שלי לא באמת אכפת ממני..
בטכלס לפעמים אני מרגישה שאני דרך היכרות עם אנשים.
לפעמים אני מרגישה שיש לי אותן מסיבות פשוטות לא בגלל האישיות שלי. או בגלל שהן מחבבות אותי.
וחבר שלי, אני כמעט לא רואה אותו.
אני יודעת שהוא אוהב אותי.. אבל עדיין לא מוכן לוותר על החיי השתכריות שלו בימי שישי..
עד שהוא לא מרגיש ונראה כמו חזיר הוא לא יחזור הביתה..אבל כשהרגליים שלו במצב של להזרק על הרצפה זה יותר מגניב לנסות להגיע לחויייבוזנייטגדה..
ות'אמת. זה מפריע לי .אני רוצה מישהו שיהיה בשבילי תמיד . שיואהב אותי בכל דקה.. שירוץ בשבילי לכל מקום כשאני מרגישה רע.. ובטכלס . לא מגיע לי משהו יותר טוב?
אבל אני אוהבת אותו. וזה כל כך מבאס..שנה ומשהו ביחד.. עם פרידות של חודשים. .אבל עדיין חזרנו.. ותמיד רע לי . ומצד שני רק איתו אני מאושרת. אני מאבדת את עצמי.
כי איתו השיחה לא תעזור. אני לא יכולה למצוא בשום מקום בן אדם אחד שיבין אותי באמת..
ההורים שלי שונאים אותו ככה שהם לא רוצים לשמוע עליו בכלל..
חברה שלי מעדיפה רק להנות ולא ממש אכפת לה גם אם אני אהיה בתחת לבד בכוסשלאמאשלי..היא עדיין מעדיפה לשבת עם גיטרה עם אנשים שהיא בקושי מכירה... חח אבל מה ? זה מגניב לא? גם לדפוק חברה וגם להנות..2 ציפורים במכה אחת..
מה שאני יכולה להגיד שאני אהיה כזאת מגעילה מעכשיו. כמו שאף אחד לא ראה..
ולא מענייו אותי שזה יפגע באנשים.. פשוט נמאס לי להפגע כל הזמן.. אז אם מישהו קורה פה בכלל .. בבקשה תעזרו לי .. אפילו תגובת עידוד קצרה תעזור..