פותחת עיניים, שומעת טפטוף.
פותחת חלון, מתמלאת תקוות.
גשם.
יוצאת החוצה, החנייה ריקה.
עומדת באמצע, פותחת ידיים הכי רחב שאני יכולה.
מסתכלת למעלה.. טיפות של גשם עוטפות אותי.
השמיים מסתחררים לי.
צועקת.
ההרגשה הזאת, של שחרור.
ההרגשה הזאת, של טוהר.
ההרגשה הזאת - של תקווה.
מחייכת.
החורף עושה לי טוב.
הרחובות נקיים יותר, האנשים אוהבים יותר.
הריח, השלוליות, הטיפות... אחת אחת נופלות ומביאות איתן תקוות חדשות.
 
החורף,
זה ללכת לישון מכורבלת בפוך שלי.
זה לחייך כשאני שומעת רעמים ורואה ברקים.
זה להתנשק מתחת לשמיכה.
זה להישאר בבית ולראות סרט רומנטי.
זה להוציא את הראש מהחלון ולחזור ספוגה במים.
 
זה פשוט התחלה חדשה.