מיותר לציין כמה התגעגעתי.

האמת, נראה לי שדיי איבדתי את כל מה שפעם היה כאן שנצרתי כל-כך.

אני לפעמים נכנסת, מתעדכנת בכם, בפעם.

הייתה לי תקופה יפהפיה כאן, וחלק מכם אני עדיין רואה וזה מדהים בעיניי.

כל-כך הרבה השתנה בחיים שלי, זה מדהים.

החבר, השגרה, החיים שלי בכלל.

זה מוזר כמה שהשתניתי מפתיחת הבלוג ועד משפט זה בדיוק.

ערן.

טוב לי. הוא עושה לי כל-כך טוב.

כבר חצי שנה שהוא איתי, ועברה עליי חצי שנה בין היפות.

לא ידעתי שקיימים עוד אנשים שמפגינים אהבה בצורה כזו. אחח...

עבודה היא עבודה, קולנוע\זהבי, טוחנת וטוחנת.

אה! אני מתגייסת בסופו של דבר. לא ייאומן. ה-11 בפברואר. רק שלא יגיע לעולם התאריך המקולל הזה.

מעבר לזה?

אני אוהבת אתכם.

דנה.