מי שקורא פה בבלוג בחודש האחרון בטח שמע דבר או שניים על מעיין.

מעיין היא אחת הילדות הכי מיוחדות, הכי מדהימות והבחורה הכי מדליקה שפגשתי בחיים...

היא חברת ילדות של טווין [מורין] וכל החיים שלה היא גרה פה ובקליפורניה...

ביסודי זה היה חצי שנה פה חצי שנה שם ולקראת החטיבה - חודשיים בחופש הגדול וכל שאר השנה שם..

אמא שלה ישראלית ואבא שלה אמריקאי...

אז אני הכרתי אותה החופש אחרי שכל השנה שמעתי עליה, וכמה שאני והיא דומות באופי, וכמה שנוכל להסתדר...

אז בהתחלה היא הגיעה... ולא עניינה אותי, וזה היה הדדי...

לא היה חיבור... ולא התחברנו... עד שכל הג'מעה של הבנות נסעה לאילת לשבוע.. נשארנו פה רק אני והיא...

וזה היה השבוע הכי כיף שהיה לי כל החופש...ממש!

ובאמת... הילדה הזאת... מדהימה...בחיים לא הכרתי מישהי כמוה...

כמובן כשהבנות חזרו, התרחקנו טיפה, אבל הבנו כשהן חזרו שהכל צבוע..

הכל מגעיל בחבורה הזאת! וזהו... מאז התחילה חברות מדהימה...

אני לא זוכרת תקופה כל כך יפה של החיים שלי עם חברה... או בכלל!

במשך חודשיים - כל היום אחת בתחת של השנייה.

היו מתקשרים אליי.. בלי לשאול איפה אני בכלל... היו שואלים מתי הגעתי למעיין או מתי אני חוזרת ממנה...

המשפחה שלה נהייתה המשפחה שלי ולהיפך...

אמא שלי ואבא שלי התאהבו בה! אמא אמרה שהיא בחורה מיוחדת ואבא אהב אותה כי היא זרמה איתו בשיחות שעות...

אבא אמר לי שהיא חסרה לו.. וגם אמא...

כשלאמא הייתה את ההפלה, אז מעיין מזה דאגה לה... באמת... ממש! אמא נורא אוהבת אותה...

איך הזמן עבר, ראינו שכמעט ולא נשאר לנו זמן... התחילו הפרפרים..

התחיל הפחד של הנה.. היא אוטוטו עוזבת... אלו היו השבועיים מהיותר קשים שהייתי צריכה לעבור..

כל יום לשבת אחת מול השניה ולבכות..

לחשוב שהנה.. עוד מעט לא תשבי פה מולי ותגידי לי שאת אחותי ושאת אוהבת אותי..

לא נעשה את הצחוקים שלנו יותר...והיו לנו הרבה כאלה.. בחודשיים מצטברות מלא בדיחות פרטיות כאלה שרק אנחנו הבנו...

היה יום אחד שאני בחיים לא אשכח...

ישבנו פה... אני מורין ומעיין.. במרפסת שלי... ומעיין התחילה לבכות...

מורין בנתיים מרגיעה אותי ואני מסתכלת החוצה ובוכה כמו ילדה קטנה...

כשהן קלטו אותי התחלנו לבכות שלושתינו, כמו מטורפות... היסטריה...

באמת... זה כל כך קשה... אי אפשר להתמודד עם זה...

היא לומדת הרבה עכשיו, ואנחנו מדברות כשאפשר... והאמת? יוצא לנו דווקא שיחות בזמנים סבבה..

אבל מה?

לא משנה מה... איפה היא, מה היא עושה, איפה היא גרה או וואטאבר - הילדה הזאת היא חלק ממני..

כששואלים אותי מי החברה הכי טובה שלי - אני אומרת שאין לי... אני אומרת שיש לי אחות.. בקליפורניה.

כי היא כן.. היא אחותי.. הילדה הזאת היוותה חלק כל כך גדול מהחיים שלי, למרות שזה היה זמן קצר..

היא מיוחדת... היא בדיוק אני בגוף אחר... ובגלל זה הסתדרנו...

חודשיים וחצי שלמים בלי ריב אחד.. [טפו טפו]