מילה היוצאת מפיך גדלה והולכת בדרכה.

כל כך הרבה אנשים שלחו לי בפייסבוק המטומטם איחולים. אנשים שמרכיבים את העולם שלי, אני משערת. הם גם כתבו לי דברים שהם בחיים לא היו אומרים, וזה מוזר. אבל אני זורמת איתם ולמי שקורא לי חמודה אני מחזירה "מתוקה" ובהתחלה עניתי עוד לכל "מזל טוב" סתמי, אבל עכשיו שיניתי את הסטאטוס שלי ל "תודה לכולם" כי די אין לי כוח לענות לכולם.

מה הם רוצים? מה פתאום הם מתלהבים ממני ומהיום הולדת שלי? רובם לעולם לא קוראים לי חמודה, מתוקה, לא שואלים, לא מתעניינים, ואולי מרכלים עליי, מה אני יודעת.

למה רק לי הם יוצאים מגדרם כשיש לי יום הולדת? ואחר כך ממני הם מתעלמים יותר? מה יש בי שמתייחסים אליי דווקא בצורה הזאת?

ולמה אני מספרת את זה? מה זה חשוב.

אני מחכה עכשיו. מחכה.

אתמול חלמתי שההורים שלי קונים לי mp3 כי אמא שלי ראתה את הרשימה של הדברים שאני רוצה לקנות, ורצתה להפתיע אותי. שמחתי, אבל התעצבנתי שהיא הסתכלה לי בדברים. וחלמתי שאני בהרצאה בפנימייה ואז אנחנו יוצאים ומסתבר שהחליפו את הפנימייה ואנחנו הדור האחרון ש"זכה" לראות את הפנימייה הישנה. ואז אומרים לנו שאם מישהו קם ורוצה לצאת מהחדר בבוקר מוקדם, הוא צריך לשלם למנהלת או משהו כזה.

חיכיתי וחיכיתי שחתול יתקשר. הייתי בטוחה שהוא יתקשר ב-12 בלילה, בדיוק כשיש לי יום הולדת.

ואני עדיין מחכה שהוא יתקשר... יש לי הרגשה שהוא לא יתקשר היום משום מה.הוא כל יום מתקשר, כמה פעמים. למה היום לא? הוא בטח חשב שזה אתמול המעופף הזה.

כלי נשיפה ומיתרים סובבים בחלומי, שרים שירי תהילה לך. כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני, שלך... חכי עמדי עוד רגע קט נעמי, רק בחלום את פה איתי. וכשהבוקר יעלה נעמי
אהיה כאן לבדי