משהו עובר עלי

המצב רוח שלי לא יציב

וככה גם המצב הבריאותי שלי

אני שנייה ככה שנייה אחרת

בבוקר בדיכאון של החיים מדברת רק על כמה שבא לי למות

שעה אח"כ בהיפר התמידי שלי...............................

ואוו אני צבועה

[כלפי עצמי]

את העובדה שאני בן אדם טיפש כבר הזכרתי?

אני טיפשה.

היו לי יותר משבועיים ללמוד לבגרות הטיפשה הזאת אבל לא..

לא, לרמה שלי. אני כ"כ שונאת את עצמי על זה.

יכולתי ללמוד יכולתי לנסות לעבור את הבגרות הטיפשה הזאתי אבל לא,

אני טיפשה! זה מה שאני.

היה לי את הסופשבוע הכי מוזר בעולם-

שכחתי מלא דברים, עשיתי מלא שטויות, התוודתי, הלכתי לאיבוד, נכנסתי לפניקה אבל בסוף הגעתי הביתה. 

נוסטלגיות?

הן הפכו להיות סוג של מגפה, כל פעם משהו אחר משה משהו אחר מהזכרון שלי.

כמו התמונה הזאת:

[אני שנראת כמו ילדה קטנטנה בת 3 ותמרי הכפרע שמדביקה לי נשיקה בכאילו]

היה כייף בכיתה ט'.. אוף כיתה י' מגעילה ויא' לא מושכת אותי במיוחד.

     פיס

עדין זה לא נקלט,

אני עדין לא מצליחה לראות את הגבול הדק בין חלום למציאות.

כמות הפעמים ששאלתי אתמול "למה היום זה לא מחר"

כמות הפעמים ששאלתי עם זה חלום

היה לי כ"כ לא שמח לא כייף זה הרבה יותר לכיוון המאושר.