קראתי משהו באיזה פוסט , ואני רוצה לשתף אותם בזה . .
לפעמים באלי להתאבד .
מלא פעמים בא לי לראש שהחיים הם סתם חרא , ואין לי סיבה להמשיך אותם.
אבל פתאום , אני יושבת באמצע השיעור . וחושבת , למה סתם לחלום על המוות . ופשוט באמת , לעשות זאת כבר !
הימים האחרונים היו גרועים לגמרי !
אף אחד לא מבין אותי , ואין לי עם מי לדבר .
אף אחד לא אוהב אותי . לא מחבב אותי . ואולי רק האם אוהבת אותי כי , כי אני בתה .
המשפחה נטשה , ולא יוצרת איתי יותר קשר .
החברות , שגם הפסיקו בזמן האחרון לתת לי יחס .
חברה אחות , שהייתה יקרה לי מכל חיי , אינה רוצה בי עוד .
ילדים מסתכלים עליי בצורה מוזרה , מנסים להבין מה עבר עליי .
אני בזמן האחרון דיי בודדה . והחיוך היחיד שהעלה בי זה חיוך מאולץ.
המון זמן כבר לא צחקתי כמו פעם .
אני מרגישה רק נדחפת ולא רצויה .
אנשים שפעם חיבבו אותי מסתכלים עליי ומעקמים פרצוף .
אנשים שפעם היו אומרים לי שלום , אפילו לא מביטים בי ופשוט הולכים ולא נותנים יחס .
הלימודים שלי גרועים .
הציונים שלי גרועים .
אני לא צליחה להתרכז יותר בשיעורים וחושבת רק על מוות ורק מציירת את זה
ומביעה את הרגשות בציורים . אין לי מה לעשות חוץ מי זה .
כל יום שמתחיל אני רק מחכה שיגמר .
כל יום שאני מתעוררת אני רק מחכה שאני ילך שוב לישון .
כל הזמן שאני מתסכלת על לוח שנה . אני רק מחכה שהשנה תגמר .
כל פעם שאני מחליטה לחשוב , עולים בי זיכרונות מרים .
על האהבה והלב השבור ששבור אצלי כבר יותר מחצי שנה.
על החברות שלא רוצים קשר איתי יותר .
זמנים שהייתי עם חברות שלי שכבר איננם הרבה זמן .
זמנים שהייתי צוחקת עד כאב בטן , שכבר המון זמן לא עשיתי.
זמנים שהייתי שמחה ואומרת לעצמי כמה שהחיים טובים , שכבר המון זמן לא היו.
ואני רק חושבת וחושבת . עם כל יום אצלי סבל , ואני רק מחכה שיגמר .
אז כמה זמן נותר לי לחכות ? ובשביל מה ?
בשביל לגדול ולהתחיל לעבוד ולהביא ילדים לעולם ?
בשביל לסבול בעבודה ולחזור כל יום ולטפל בילדים ולדעת שיש שם בעל,
שאולי בוגד בי , לא אוהב אותי . או כל דבר .
אז בשביל מה אני חייה ?
בשביל להוליד ילדים לגדל אותם ואז למות . ולדעת שיום אחד גם הם ימותו .
פשוט כל יום ויום הכאב מתחזק ומתחזק .
עכשיו הייתי מוכנה לעשות כל דבר שדי למות , לגמור עם הפאקינג החיים האלה .
אבל עולים אצלי המון שאלות .
מה יהיה עם אימא ? אני יהיה לה חסרה המון .
מה עם סבא ? הוא יקח את זה קשה .
מה עם אלוהים ? אני לא רוצה להגיע לגיהינום בגלל שהתאבדתי וזה אסור .
אני פשוט יצתרך לחכות שמשהו ישתפר לטובה . שיצוץ לו שם חבר ישן אוו חדש ,
ויבין שאני זקוקה לו ויעזור לי , ויתן לחיוך שוב לחזור על פניו , אחרי הימים הרבים שהוא איננו .
זה לקוח מהבלוג הזה . .
לא הכל בדיוק עלי . . אבל רוב הדברים .
שוט לא רציתי לשנות את הקטע המקורי \:
זה כ"כ דומה לי , כיאילו אני עצמי כתבתי זאת .
אני לא יודעת מה עובר עלי . . במן האחרון כבר אפחד לא יודע .
כיאילו באמת ישלי חברים שמשמחים אותי . .
אבל זה אפעם לא כמו הצחוק של "פעם" .
כיאילו נכון ישלי חברים די טובים שמנסים לעזור ולהבין אבל ההרגשה היא שאינלי אפחד .
אני איבדתי אותה . ואני מקווה שזה לא לתמיד .
אני מנסה להנחם בעובדה ;
" זאת אשמתה שהיא איבדה חברה כמוני , זאת אשמתה שהיא בחרה בה ולא בי "
" זאת לא אשמתי שתמיד היא זאת שהיתה יותר קרובה עליה - ולא אני "
אבל . . אולי זאת באמת אשמתי ?
אולי אני לא הייתי בסדר איתה . . ולכן היא עזבה . לטובתה .
אני יודעת שזה מוזר , שמצד אחד אני כועסת עליה כ"כ ,
שהיא עזבה אותי .
אבל מצד אחר . . אני כ"כ מתגעגעת לזמן איתה .
פעם הינו יוצאות כימעט כל יום . בלי יורת מידי שאלות ,
עכשיו זה :
-"בואי ניצא . ."
-"מה נעשה בחוץ?"
-"סתם נישב נדבר"
-" אינלי כח "
-" טוב . בי "
ומשמעצבן שתמיד אבל תמיד אני זאת שמזמינה אותה . .
היא אפעם אבל פשוט אפעם לא מזמינה אותי לצאת ,
אני זאת שמתקשרת ואז מאוכזבת מהעובדה שאינלה כח .
זה תמיד ככה , וזה מעצבן .
כי כיאילו אני עושה ההככלל כדי לחזור לקשר לפעם .
והיא ? כיאילו בכלל לא רוצה בזה .
אז לי נימאס לנסות וגם לא להצליח ,
רק שתדעי שאני מאוד אוהבת אותך , מאוד מאוד .
ותמיד אהבתי למרות של האדישות שלך כלפי .
אבל עם את אוהבת אותה יותר . . זה לא משהו שאני יכולה לשנות .
את בחרת את זה ואני אמשיך בדרכך .
כאן ועכשיו סיימנו את החברות שלנו , אנלא יודעת עם לתמיד או לא . .
אבל בואי נגיד ככה שלזמן מאד ארוך .
אוהבת אותך המון ומתגעגעת .
סאש 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סאש'לה 3 >