לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  בר B

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

קפה פרק 7


 

אז אחרי 5 חודשים שלא כתבתי כלום....הנה פרק 7


בפרק הקודם:

דניאלה מספרת לאריק שהיא בהריון ומגלה שהוא לא מעוניין בילד...היא מגרשת אותו מהדירה ונכנסת לדיכאון...
למחרת היא נוסעת בעקבות אחיה הגדול, טום, לבית הקברות לבקר את הקבר של הוריהם שנהרגו בתאונת דרכים קטלנית...
לאחר היציאה מבית הקברות דניאלה מתעלפת...

 

כנראה ששוב התעלפתי כי כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בחדר לבן כפי הנראה חדר בבית חולים....
אבל כשהסתכלתי מסביבי לא ראיתי ציוד של בית חולים... חוץ מהספה הלבנה ששכבתי עליה לא היה שום ריהוט אחר בחדר.. קמתי לישיבה ולפתע הרגשתי מוזר...הרגשתי קלילה... ואז היא הופיעה מולי....האישה שאותה אהבתי יותר מכל, זו שגידלה אותי, זו שנלקחה ממני בצורה אכזרית...אמא שלי...היא לבשה שמלה לבנה ונראתה בדיוק כמו ביום שבו נהרגה..
היא התיישבה לידי והסתכלה עלי במבט האימהי הדואג והאוהב שתמיד היה לה...
היא הושיטה את ידה לעבר הבטן שלי וליטפה אותה....לפתע הבחנתי שבטן שלי גדולה יותר..בטן של הריון מתקדם...

ואז התעוררתי באמת במגרש החנייה של בית הקברות....ענת הייתה מעלי עם בקבוק מים בידה וטום ישב מאחורי והשעין את ראשי עליו...

"טום היא מתעוררת" שמעתי את ענת אומרת...
"דניאלה?" זה היה הקול של טום "את בסדר?"
"כן...נראה לי" עניתי "אני רוצה ללכת הביתה..."

טום עזר לי לקום ונכנסתי למכונית של ענת... אחרי כמה דקות היינו בבית...

הלכתי ישר לחדר שלי ונכנסתי למיטה...התחלתי לבכות...
טום נכנס אחרי לחדר והתיישב לידי...חיבקתי אותו..

"טום.....כשהתעלפתי בבית הקברות...אני ראיתי את אמא....בחדר לבן.. כזה והיא ניגשה אלי וליטפה לי את הבטן...טום אני כל כך מתגעגעת להורים...."

"גם אני מתגעגע אליהם...." הוא ליטף לי את הראש.... תמיד היה בינינו קשר כזה...הוא תמיד שמר עלי...במיוחד מאז שההורים שלנו נהרגו..
"תקשיבי דניאלה....אני צריך לנסוע חזרה לארצות הברית אבל אני אהיה בארץ חזרה בערך תוך חודש... במקום שאני עובד בו החליטו לפתוח סניף פה בארץ וביקשו ממני לנהל אותו...בינתיים ענת תהיה איתך ותשמור עלייך.....אני צריך לצאת עוד מעט לשדה תעופה..."

"אוקיי....אני רוצה לישון קצת אז רק תסגור את הדלת כשאתה יוצא... שתהיה לך טיסה נעימה" נתתי לו נשיקה על הלחי והוא קם ויצא..שמעתי שהוא דיבר עם ענת אבל לא שמעתי על מה כי נרדמתי....

כשהתעוררתי כבר התחיל להחשיך בחוץ ואז שמעתי צעקות בסלון... קמתי מהמיטה והצצתי דרך חריץ בדלת...ראיתי את ענת מתווכחת עם אריק בדלת הכניסה...
יצאתי מהחדר ואז ענת ראתה אותי...
"היי..איך את מרגישה? הצעקות העירו אותך נכון? זה בגלל שהטיפש הזה לא מבין שהוא לא צריך להיות פה..."

"ענת זה בסדר....תני לו להיכנס נראה מה הוא רוצה עכשיו..."

ענת פתחה את הדלת וזזה הצידה כדי לתת לאריק להיכנס...הוא נראה נורא....הוא לא היה מגולח והעיניים שלו היו אדומות....
אבל אני לא יכולתי לשכוח את העובדה שהוא ביקש ממני לעשות הפלה....
"מה אתה עושה פה?"
"דניאלה...אני לא ישנתי כל הלילה...את חייבת להבין...אני אוהב אותך....אבל ילד עכשיו פשוט לא מתאים....בבקשה....בואי נחכה עוד שנה שנתיים שאני אתבסס...אין לי את הכסף לדאוג לילד...בבקשה...דניאלה..." הוא היה על סף בכי
"אריק...אני מבקשת שתלך...אמרתי לך כבר, אם אתה לא רוצה את הילד אתה יכול לשכוח ממני..אני לא אעשה הפלה...."
"דניאלה...."
ואז פשוט יצאתי משלוותי דחפתי אותו אל הדלת וצעקתי עליו "לך פשוט לך כבר" וטרקתי אחריו את הדלת...

ענת יצאה מהחדר שלה ואחריה שני החתולים שלנו קאסי ומוש....
התחלתי לצחוק....המראה של שניהם הצחיק אותי..ענת הסתכלה עלי במבט שואל
"מה?"
"תסתכלי מאחוריך.." ואז היא ראתה את מוש וקאסי וגם היא התחילה לצחוק....
התיישבנו שתינו על הספה ואז קאסי קפצה אלי ומוש קפץ אל ענת...

"את בסדר?" ענת שאלה אותי...
"אני אהיה בסדר..."עניתי תוך כדי שליטפתי את קאסי...היא גירגרה..
"עכשיו אני צריכה לחשוב ברצינות מה אני עושה עם ההריון..."
"חשבתי שאת רוצה את ההריון" ענת אמרה בנימה מופתעת..
"אני רוצה....אין לך מושג כמה אני רוצה...אבל השאלה אם זה מעשי...לא מזמן רק סיימתי את התואר הראשון במינהל ועכשיו לפתח קריירה? מי יקח אישה בהריון? וגם החסכונות שלי הם לא עצומים...ילד זה עניין יקר..."
"טוב תקשיבי...יש לך אותי...את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי...ויש לך גם את טום....נכון שהוא יחזור רק בעוד חודש אבל את יודעת שהוא לא יהסס לעזור לך ..."
ואז נזכרתי בטום..
"אבל כשטום הגיע הוא אמר שהוא לא יהיה פה עוד חצי שנה כי הוא קיבל קידום והוא יהיה עסוק בשנה הקרובה...ועכשיו הוא חוזר עוד חודש? אני לא מבינה כלום...."
"כן זה הקידום שהוא קיבל....הוא אחראי על הפתיחה של הסניף של המקום שהוא עובד בו וברגע שהסניף יהיה פתוח והכל יסתדר הוא זה שינהל אותו....מה שאומר שבעוד כמה חודשים הוא יהיה שוב בארץ....ומי יעסיק אישה בהריון? אח שלך...."
ואז שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל מחדר השינה שלי
קמתי והלכתי לעבר החדר שלי...הפלאפון היה על השידה ועל הצג הופיע השם יוני...
עניתי והתחלתי ללכת חזרה לעבר הסלון...
"היי יוני מה קורה?"
"הכל בסדר...תקשיבי אני מתחת לבית שלך אפשר לעלות? יש לי משהו ממש חשוב לספר לך..."
"כן בטח בוא...."
ענת הסתכלה עלי בשאלה "יוני פה למטה...."
"יוני?" ואז נשמעה דפיקה בדלת...פתחתי אותה ויוני נכנס....
"היי ענת....הנחתי שתהיי פה...תקשיבו אתן זוכרות את מוטי? "
"כן למה?"ענת שאלה
"כי הוא דיי התנחל פה למטה אתן יודעות שאני עובר פה כל יום וענת אני זוכר שסיפרת לי שהוא רדף אחרייך תקופה....כל העניין דיי מסריח לי..."
יוני הוא חבר ממש טוב של ענת ושלי....אנחנו מכירות אותו הרבה שנים...
"מה פה למטה? לא ראינו אותו...."

ואז נשמעה דפיקה חזקה בדלת....ומישהו שצועק "ענת אני יודע שאת שם... תפתחי לי"


אז זהו....זה פרק קצר אבל לא נורא....

תגיבו בבקשה

כי מי שמגיב הוא מאגניב (חחחחחחח)

 

נכתב על ידי בר B , 21/10/2008 13:50  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבר B אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בר B ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)