מצטער שאני כותב כזאת כותרת, אבל אין לי מוזה, חיפשתי על מה לכתוב, ולא מצאתי...
אז אני יספר לכם על החיים שלי קצת, תלמדו אולי דבר או שתיים או תלמדו אותי בתגובות.
תחיו בשביל משהו, באמת, המחשב לא נחשב, לא, גם לא הפרופיל בפייסבוק, לא, גם לחיות בשביל התגובה המסכנה שתקבלו בבלוג גם לא נחשבת, לא משנה כמה היא עוזרת לכם, וכמה אתם כותבים יפה.
תחיו בשביל מישהו אחר, כי כמו שאמרתי לפני כמה פוסטים, אתם חיים רק בשביל עצמכם, גם אם אתם עוזרים למישהו אחר. תמצאו חברה שאתם אוהבים לשהות בה. אם לא טוב לכם בכיתה/עבודה, להשלים עם כולם בחיים לא יעזור, צריך להחליף סביבה, תעברו לתנועת נוער/חוג/בית ספר/ בר אחר, תשנו דברים קריטיים, אל תפחדו, זה רק יעזור.
זה לא יפסיק את הכאב שלכם, בכלל בכלל לא, זה רק יעזור לכם לקחת אותו בפרופורציה. קרו לי דברים רעים בזמן האחרון שאם לא הייתי חוזר לצופים,בחיים לא הייתי שורד בלי בכי (כן, בן בוכה = בן אנושי). לא הלכתי היום, אבל אני ילך מחר, אני צריך לנוח.
קחו חופשה, אתם עובדים יותר מדי, קחו יום יומיים חופש מהעבודה, מהבית ספר, ממחויבויות, קחו יום לנוח, לישון, לקרוא, בלי מחשב!, טוב, עם טיפה מחשב :) אבל בלי טלוויזיה, חבל שתבזבזו את הזמן, קחו את החופש כדי לנוח, תנוחו, תעשו הפסקה, לא תאמינו כמה זה עוזר.
קומו מוקדם, לכו לישון מוקדם גם כן, לא תדעו כמה כיף זה, תחיו יותר, תישנו פחות, תנוחו פחות, תחיו יותר.
כמו הסתירות בפוסט הזה גורמות לי להרגיש דביל, אבל את הפוסט הזה אני כותב בלי ראש שקט, ולכן תאלצו לסבול את השטיות שאני כותב.
יום נעים!