די. נמאס.
נמאס מהילדה החדשה, שכולם אוהבים.
נמאס מכל החברות הישנות, שאפעם לא באמת יישתנו.
נמאס משתי השקרניות של השנה, ניצלו ולא אכפת להן יותר.
נמאס מהמשפחה, שלא בטוחים מה הם עושים, ובכל זאת מצליחים להרע.
נמאס מהמורות שחושבות שהן מבינות את הראש שלי.
נמאס מכל הערסים, שתמיד צוחקים, ולא מבינים שבסופו של דבר, זה גם יכול להכנס לראש.
נמאס מהתקשורת, שלמרות שכולם אומרים שהיא תמיד משקרת, עדיין מקשיבים לה, ולמרות שהכל בעצם רק מופע אשליות, הרייטינג (כי זה מה שחשוב) לא יורד.
נמאס מהילד, שאפעם לא ישים לב יותר ממה שאפשר.
נמאס מכל אלה, שכבר אי אפשר לדבר איתם. מכל אלה שחושבים שיודעים הכל ומבינים את כולם, אבל בעצם לא מבינים אפילו את עצמם.
נמאס מהאנשים שעושים כאילו אכפת להם, ושואלים אם הכל בסדר, למרות שהם רואים ויודעים שבעצם, שום דבר לא כבר לא בסדר.
נמאס לעשות הצגות. למכור לאנשים שזה רק דיכאון חולף כשאני יודעת שזה לא. נמאס לחיות חיים לא מסוכנים.
אז זהו. נמאס לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
