אני כבר כלכך עייפה מכל המבחנים והשיעורי בית האלה. וכל המורות המפגרות האלה- "רק עוד פוש אחד. זה עוד רגע נגמר.." עלק עוד רגע. מתחשק לי רק לישון ולא לקום יותר. לא לקום יותר לחברות ש"יספרו כשהן יהיו מוכנות" או לאלה שפשוט מעדיפות את כל העולם על פניי. לא לקום יותר לההורים שמנסים לעזור ובעצם, רק עושים את זה יותר גרוע. לא לקום יותר לכל האנשים האלה שעוברים לידי במסדרון ולא יודעים מה אני חושבת. לא לקום לאכזבות שכל יום תומן. א לקום לרגעים שנדמה שהכל מתפרק. לא לקום יותר לתחושת האי-שיתוף שכולם מציפים אותי בה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
