La Vie
המוזיקה החלה להתנגן, כולם עמדו בשורות שלהם, ואני קייסי הרגשתי איך אני הולכת להתאלף מרוב התרגשות. התחלנו לרקוד, כל אחד לפי הקצב, המתח הורגש באוויר, אבל עדיין המשכנו. רגלי רעדו, אבל בסוף התיצבתי והמשכתי לרקוד.
-"וואו, תודה רבה לכם תלמידי שכבת י' על הריקוד המוצלח הזה ועכשיו אני יהיה שמחה לקרוא לקייסי לה ווירה לבמה" אמרה גברת סנטלבר, נשמתי עמוק ויצאתי שוב לבמה.
-"אני שמחה שאהבתם את הריקוד שלנו" אמרתי נושמת עמוק אחרי כל זוג מילים "היה לנו זמן מעט כדי להתאמן ולתחנן, סך הכל שבוע וחצי, אך הספקנו, התאמנו, אחרי הלימודים, בלילות, לפני הלימודים, בבקרים, אבל עם אנשים מדהים שכאלה, שרוקדים עם הנשמה ולא עם הישבן" כולם באולם צחקו, ואני הצתרפתי בצחקוק קל "הצליחו, והצלחנו, להשיג את המטרה, תודה לרבה לכם" כולם מחו כפיים ואני יצאתי מהבמה, מתנשפת, נופלת על רצפת העץ החמימה. זה היה טקס לקבלת נבחרת הכדורסל, בעצם זה החודש הראשון ללימודים.
נו איך? זה חלק מהפרק הראשון, אני מקווה שאהבתם את הסיפור
בקרוב יעלה הפרק הראשון במלואו, יש למה לחקות.
33333333333>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
