פרק חד שהיה  אמור לעלות בכלל אתמול אבל לא משנה

מקווה שתאהבו.

פרק 2

'לאהבה אף פעם לא נותנים ללכת'

זה מה שתמי אמרתי לכל מי ששאל רותי על הנושא.

תמיד אמרתי שאהבה זה לא דבר שמרגישים כל יום וכשזה כבר מגיע אסור לתת לזה ללכת.

ואם זה מה שתמיד אמרתי אז איך נתתי למאור ללכת?

לבושה בסקיני ג'ינס כהה,חולצת בית ספר אפורה ונעלי אצבע לבנות יצאתי לעבר המונית שהזמנתי לפני מ'ס דקות.

את השיחה העברתי במחשבות על השיחה עם נופר ומה ומה אני אמורה להגיד לה עכשיו ומזה הקטע הזה עם עם מאור פתאום,

"20 שקל"קטע את מחשבותי נהג המונית,נתתי לו שטר של 20 ויצאתי מהמונית.

התגדמתי לעבר שער בית הספר ופתאום שמעתי קול קורא לעברי.

"נעמה!" הסתובבתי וראיתי את עלמה,אחת הידות היחידות שבאמת אין לי דבר רע להגיד עליהן,יש לה שיער שחור וגם העיניים באותו הצבע של השיער,

ושתי גומות,היא באמת הייתה יפה.

"היי"אמרתי כשראיתי אותה

עלמה:"היי,מה קורה?"

אני:"בסדר,מה איתך"

עלמה:"טוב,תגידי מה הקטע שהיה אתמול עם נופר?"

אני:"אה,את כבר יודעת?"

עלמה:"זו נופר"

אני:"כן,צודקת"

עלמה:"אז,מה היה שם?"

אני:"סתם,לא יודעת,את מכירה אותה יש לה מצבי רוח"אמרתי מנסה למצוא תירוץ

עלמה:"כן,טוב אני בטוחה שתשלימו"אמרה בחיוך שכתגובה גרם גם לי לזייף אחד.

מרחוק ראינו את הבנים וביניהם מאור.

"אני חייבת ללכת לכיתה"אמרתי ותפסתי בידה כשהתחילה ללכת לכיוונם.

"למה?"שאלה

"שחכתי להכין את השיעורים בחשבון"המצאתי במהירות

"אה,טוב ביי"אמרה

"ביי" אמרתי והסתובבתי

לפני שהסתובבתי עוד הספקתי לקלוט את המבט של מאור,היה לו מבט דיי קרבי,מה שאמר לי שאסור לי להתקרב אליו ורק והתרחק ממנו כמה שאני יכולה.

נכנסתי לכיתה,למרות שכולם כבר הגיעו והיו בחוץ לא רציתי לצאת,אציתי רק לשבת ולחשוב,לחשוב מה היה הקטע עם נופר ומה אני אמורה להגיד לה כשאני רואה,ואם מאור עושה לי את זה בכוונה או שהוא באמת אוהב אותה,אבל כשחושבים על זה אין כל כך מה לאהוב בה,נכון,רע להגיד את זה על חברה אבל בכל זאת,היא לא כזאת יפה,זאת אומרת מטר 65,שיער חום,עיניים שחורות,גוף רגיל,חמודה,לא יותר...

יש לה מצבי רוח שמשתנים בערך כל שעה

אני באמת שלא מבינה מה הוא מצא בה.

"אז את פה"שמעתי את קולו של מאור,סובבתי את ראשי וראיתי אותו עומד בפתח הכיתה.

"אני פה"החזרתי באדישות

מאור:"אז שמעתי שזה מעצבן אותך שאני חבר של נופר"

אני:"אז שמעת לא נכון"

מאור:"אז?מה זה היה אתמול עם נופר?"

אני:"אולי מספיק?!?כל העולם שואל אותי מה היה אתמול עם נופר!"אמרתי ובלי לשים לב בצעקה

מאור:"את בטוחה שזה לא מעצבן אותך?כי פשוט צעקת עכשיו"אמר בביטחון מופרז שכל כך עיצבן אותי

אני:"מאור תקשיב אין לי כוח לזה על הבוקר"

מאור:"מה שתגידי"אמר בזלזול ובקול דיי מסופק.

השעתיים הראשונות עברו דיי מהר,שעתיים לשון.

"נעמה אני יכולה לדבראיתך?"שמעתי את קולה של נופר

"מה את רוצה?"אמרתי והסתובבתי אליה

נופר:"לדבר איתך"

אני:"עלמה?"

נופר:"על אתמול,נופר אני באמת שלא מבינה את הקטע"

אני:"איזה קטע?"

נופר:"הקטע שלך"

אני:"אין לי שום קטע:

נופר:"יש לך,הקטע שהי אתמול"

אני:"איזה קטע כבר היה אתמול?"

נופר:"החברה הכי טובה שלך משיגה את זה שהיא אוהבת ומה שיש לך להגיד זה מזל טוב יבש?"

אני:"אוהבת?ממתי את אוהבת אותו?שאלתי לא מבינה מאיפה היא הביאה את ה'אוהבת' הזה פתאום

נופר:"נו אולי זו אהבה לא כמו האהבה שלך אליו אבל זו עדיין אהבה"או!אולי היא סופסוף נזכרה והחברה הכי טובה שלה אוהבת אותו

אני"טוב,בסדר"

נופר:"מה בסדר?"

אני:"בסדר,יכול להיות שאת צודקת"אמרתי בחוסר ברירה,מבינה שאם אני ימשיך ככה זה לא יזוז לשום מקום.

נופר:"יכול להיות?בטוח שאני צודקת!"אמרה בטוחה בעצמה

אני:"מה שתגידי"אמרתי כתגובה לבטחון שלה

נופר:"אז חיבוק?ובלי לריב?"אמרה וןאני חיבקתי אותה וחייכתי חיוך צבוע

נופר:"תגידי,מה את עושה היום?"שאלה והתיישבה על השולחן

אני:"אני נוסעת למשפחה מחוץ לעיר"שיקרתי,לא היה לי כוח אליה

נופר:"אה,באסה,רציתי שנלך לקניון"

אני:"אה,באסה אבל אולי ביום אחר"אמרתי והמורה בדיוק נכנה.

היום נגמר ואני כבר ישבתי באוטוסוב בדרך הביתה ופתאום התיישב לידי גבר בשנות בעשרים לחיו,היה לו שיער שחו ועיניים חומות,העיניים שלו היו דיי תמימות אבל בכל זאת,היה בו משהו שעשה לי רע.

"אז,נעמה איך עבר עליך היום?"שאל לפתע ואני לא הבנתי מאיפה הוא יודע את השם שלי.

"מה?"שאלתי

"שאלתי איך עבר עליך היום"שאל שנית

"מאיפה אתה יודע את השם שלי?"שאלתי לא מבינה מי הוא ומאיפה הוא בא.

"אני יודע עליך המון דברים"ענה בביטחון

"אהכן?מיאני?"שאלתי בביטחון,מה שהתנגד ללחץ שתקף אותי באותם רגעים ולדשפיקות הלב שקצבם רק גבר.

"את נעמה נאור,בת 15,כשהיית קטנה גרת בקיבוץ אבל כשגדלת עברת עם המשפחה שלך לתל אביב,

לאמא שלך קוראים דורין והיא מעצבת בגדים,לאבא שלך קוראים אבי והוא מנהל חנות חשמל.

לחבר הראשון שלך שהיה בגיל 11 קוראים מתן ונפרדתם באחרי חודשיים,

לחבר השני שלך קראו רון,לשלישי ערן ולאחרון שהיה בגיל 14 מאור ונפרדתם אחרי חצי שנה.

לחברה  הכי טובה שלך קוראים נופר ואני אסיים בזה שהחיה האמהובה עליך היא ציפורי אהבה והצבע האהוב עליך הוא סגול"

הדברים שאמר השאירו אותי המומה,לא הבנתי איך אדם שלא פגשתי כל החיים שלי יכול לדעת עלי כל כך הרבה דברים.

"מי אתה?"שאלתי לאחר כמה דקות שבהן ניסית להרגיע את עצמי ולחשוב מי הבן אדם הזה ואם בכל זאת אני מכירה אותו ויכול להיות ששכחתי.

"המלאך המושיע שלך"ענה

מקווה שאהבתם

תגיבו:)