מצטערת על העיכוב, התכוונתי לעלות את הפרק בזמן שהבטחתי, אבל האבא הגאון שלי מחק את זה מהמחשב שלו מבלי שידע מה זה בכלל,
אז נאלצתי לכתוב את הפרק מחדש מבלי שהיה לי זמן, בקושי לעצמי.
אז הנה, סוף סוף סיימתי את הפרק.
אבל לפני זה, יש לי כמה דברים להגיד.
תראו, הסיפור הזה ? הוא בסך הכל סיפור !
זה שאני מעדכנת לעיתים רחוקות ממה שהייתם רוצים, בפעם ה1000, זה לא סוף העולם !
כל התגובות נאצה האלה, מה הקטע שלכם ? אין לכם חיים שאתם פאקינג בגלל סיפור יורדים לרמה כל כך נמוכה ומקללים ?!
בגלל שלא עידכנתי, אני שרמוטה ? ועוד דברים נאמרו שם שאני אפילו לא רוצה לחזור עליהם.
בהתחלה אמרתי לעצמי, בכל בלוג יש את המסכנים שמקללים, לא צריך להתרגש מהם.
אבל עכשיו ? אני פשוט מרחמת עליכם, מה עובר עליכם אנשים ?! זה אומנם מחמיא לי שאוהבים את הסיפור שלי, אבל יש גבול.
אתם מקללים אותי רק כי אני לא מעדכנת, או רק כי אני לא עומדת בהבטחות, אז נכון, זה לא יפה מצידי
אבל אתם יודעים, יש עוד דברים לעשות חוץ מלהיות כל היום במחשב, לחכות שאעדכן ולקלל אותי.
אז באמת, כל התגובות נאצה האלה מוציאים לי את החשק להמשיך, אתם חושבים בטח שאם תקללו אותי כל הזמן,
זה רק ידרבן אותי לכתוב יותר מהר ? או שאם תאיימו עליי שתפסיקו לקרוא, ותגידו לי שהפסדתי קורא אני ישים ישר פרק ?
אני לא שמה פרק כי אני מחוייבת לשים, אני לא שמה פרק כי מאיימים עליי או משהו בסגנון,
אני שמה פרק כי אני אוהבת לכתוב, ואני אוהבת לשתף אותכם בסיפור שלי !
אז כמה שתגיבו דברים כאלה, זה לא יעלה לי את החשק, זה פשוט לא ישנה דבר.
מכיוון שאני אוהבת לכתוב, בכל פעם יש לי זמן וחשק אני כותבת עוד פרק, ובגלל זה החלטתי לעלות לכאן את הסיפור שלי.
אז בבקשה ממכם, אם כל מה שאתם יודעים זה רק לקלל, אל תגיבו [ ואני מדברת לאלה שמקללים, לא לכולם ]
ואם הקצב שלי לא עומד בדרישות שלכם, אל תקראו פה יותר !
אני משתדלת לעדכן ולרצות את כולם, אבל אני יעשה את זה בקצב שלי, כי מה הטעם שאני יכתוב ללא חשק ?
אז אני יכתוב פרק, יעדכן כל יום בלי חשק ובלחץ, ואז מה יצא מזה ? אני לא יהנה מתהליך הכתיבה, ואתם לא תהינו מהפרק, כי הוא יצא מעפן וקצר.
כמו שאמרתי, אני אשתדל לעדכן יותר, אבל מה שבטוח לא תצטרכו להמתין כל כך הרבה זמן כמו שקרה עכשיו.
אז, מקווה שתהינו (:
פרק 39
" שלומי ? מה אתה עושה פה ? " שאלתי ברגע שראיתי את שלומי יושב על מדרגות ביתי.
" אני .. א.. " גמגם במבוכה ואני הסתכלתי עליו בסימן שימשיך לדבר.
" חיכיתי..חיכיתי לך " המשיך לומר וסידר את צווארון חולצתו.
" כן, תיארתי לעצמי שאתה לא סתם יושב כאן, אבל למה חיכית לי ? "
" רציתי..להגיד ש.. " המשיך לגמגם.
" ש.. ? " שאלתי.
" לא..לא חשוב " אמר וגירד בראשו
" אני צריך ללכת, ביי " אמר והחל ללכת במהירות.
" חכה רגע, שלומי! " צעקתי לעברו אך הוא המשיך בדרכו.
עם כמה שזה היה קטע מוזר ומצחיק, ריחמתי עליו, הוא חיכה לי ליד הבית, וסוף סוף שחזרתי הוא לא מצא את המילים הנכונות להגיד מה שרצה.
" את בטוחה שזה הרגע המתאים ? אולי אני יחכה עוד קצת ? " שאלה מור את עדי .
" אם תחכי עוד יום,יומיים ואפילו חודש זה לא ישנה את המצב, אלא להפך, זה רק יחמיר"
" כן אבל.. אולי עד אז אני יחשוב על פתרון, ואז אני יבוא אליהם כבר מוכנה, כאילו.. אני יודיע להם פשוט מה אני הולכת לעשות " אמרה מור.
" ובדיוק בגלל זה את צריכה לספר להם עכשיו, הם ההורים שלך, הם יודעים הכי טוב מה טוב בשבילך ! את צריכה להכיר בטעויות שלך, עשית טעות שאין ממנה דרך חזרה, גם אם תפילי את הילד, בכל זאת יכולים להיגרם לך נזקים, כבר דיברנו על זה מור, עשית טעות – תשלמי את המחיר, זה הכל. עכשיו קדימה, תספרי להם " אמר עדי והלכה לכיוון דלת הכניסה לבית.
" תתקשרי אליי אחרי שתדברי איתם, בסדר ? "
" אם אני יחיה " אמרה מור בציניות
" אל תשכחי, ביי, בהצלחה " חייכה אליה עדי ויצאה מפתח הבית.
מור היססה, אך ידעה שהיא חייבת לעשות זאת.
" אמא ? אבא ? " שאלה מור לאחר שדפקה בדלת חדרם
" כן מתוקה, היכנסי " אמרה ליאורה,אמה ומור התיישבה לצידם על מיטתם הגדולה.
" מה קרה חומד ? " שאל שמואל, אביה והניח את ספר הקריאה שהחזיק בידו על השידה שלידו.
" אני.. צריכה לספר לכם משהו " אמרה והרכינה את ראשה
" קדימה, דברי, מה הבעיה ? " שאל שמואל והוריד את משקפיו מעיניו .
" לפני הכל, אני רוצה להגיד לכם שזה היה בטעות.. כאילו, כמובן שזה בטעות אבל.. אני לא התכוונתי שזה יצא ככה, התנהגתי בטיפשות ו..אל תכעסו עליי " אמרה מור והרגישה איך פעימות ליבה מתחזקות מרגע לרגע.
" מה קרה ? " שאלה ליאורה.
" עישנת סמים " אמר שמואל
" אני לא מבין איך מכל הילדים זה קורה דווקא לבת שלי ! " אמר בדאגה ותפס את ראשו
" לא אבא.. סמים זה לא העניין "
" אז מה קרה ? מישהו עשה לך משהו ? " שאל
" מישהו פגע בך מתוקה, זה העניין ? " שאלה ליאורה
" לא.. זה.. אוף! תפסיקו לנחש ותקשיבו "
" אנחנו מקשיבים " אמרה ליאורה ושילבה את ידייה.
" אני..א.. איך אני יגיד את זה, אני וגל שכבנו ו.. "
" ואת צריכה עצות לגביי זה ? את יודעת שאני התחלתי לקיים יחסי מין בגיל... " החלה לומר ליאורה
" תפסיקי, תני לילדה לדבר " הפסיק אותה שמואל.
" אני וגל שכבנו ולא כל כך..כאילו, לא כל כך נזהרנו, זאת אומרת, לא השתמשנו בקונדום ו..עשיתי בדיקה, יותר נכון..כמה בדיקות, ויצא חיובי " אמרה מור ובלעה את הרוק בכבדות.
הוריה לא הגיבו, הם הסתכלו עליה ולא אמרו דבר.
" למה אתם שותקים ? אין לכן מה להגיד ? " שאלה מור
" אני לא מבין איך עשית דבר כזה מבלי להיזהר לפני כן !" אמר שמואל
" בכמה בדיקות השתמשת ? אולי כדאי שנקנה עוד, אני יקנה עוד " אמרה ליאורה לחוצה מהמצב.
" אמא, אין צורך.. השתמשתי במספיק, תאמיני לי "
" את בטוחה שזה הספיק ? " שאלה ליאורה
" בטוחה אמא "
" איך היה לך כל כך הרבה שתן ? "המשיכה לשאול
" סודה " ענתה מור
" מה זה חשוב עכשיו ? " שאל שמואל את ליאורה
" מה את מתכוונת לעשות עכשיו עם .. זה ? " שאל והצביע על בטנה של מור.
" אני לא...לא יודעת, בגלל זה באתי להתייעץ איתכם "
" כמה זמן עבר מאז ש.. ? " שאלה ליאורה
" ששכבנו ? אני לא בדיוק יודעת.. אמ.. שבועיים ? שלוש ? חודש ? אני לא זוכרת "
" זה ברור לך שאת לא משאירה את הדבר הזה ! " אמר שמואל
" הדבר הזה הוא הנכד שלך, אם לא אכפת לך ! " הרימה ליאורה את קולה
" הוא בסך הכל עובר, הוא לא מרגיש כלום, לא רואה כלום, הוא בגודל של אפון " אמר שמואל
" אבל הוא עוד ירגיש ! אני לא חושבת שהיא צריכה להרוג אותו, היא תלד אותו כמו גדולה, אנחנו נעזור לה לגדל אותו עד שהיא תהיה מספיק בוגרת בכדי לטפל בו בעצמה"
" תעשי לי טובה ליאורה, בשלב כה מוקדם של ההיריון זה לא נקרא להרוג,היא עוד לא בשלה להיות אמא, היא לא מוכנה לזה, לא פיזית ולא נפשית " קבע שמואל
" אולי די ? תפסיקו לדבר עליי כאילו אני לא פה, כי אני זאת שבסוף מקבלת את ההחלטה, אני לא רציתי שתתווכחו, בסך הכל שתייעצו לי מה לעשות "
" אני חושב שאני ואמא נמשיך לדבר על כך ביחידות, אני שמח שעזרנו לך לקבל החלטה" אמר שמואל
" ממש עזרתם " סיננה מור בציניות ויצאה מחדרם מבולבלת יותר משהייתה קודם.
רועי הוריד את רותם בביתה של שנאל ונשק לה לשלום.
היא נכנסה לביתה של שנאל ולאחר שלא מצאה אותה בתוך הבית יצאה לחצר וראתה את שנאל שוכבת במיטת השיזוף שלה עם משקפי שמש ענקיות מחסות את עינייה.
" לפי מה שאני רואה הקיץ עוד לא הגיע " אמרה רותם ושנאל הורידה את משקפיי השמש עד לקצה האף.
" חם היום " אמרה שנאל
" מה את עושה ביום חמישי ? " שאלה רותם
" כלום, אני מניחה שנמצא כבר מה לעשות "
" אז זהו ש..מצאתי " אמרה רותם
" מה ? " שאלה שנאל
" הייתי עכשיו עם רועי ו.. " החלה לומר
" רועי ?! לא מעוניינת לשמוע " אמרה שנאל ושמה את אוזניות הMP באוזניה.
" שנאל, נו " אמרה רותם ולחצה על כפתור ההפסקה בMP של שנאל
" מה ? " שאלה שנאל
" אל תשללי ישר כל דבר, תקשיבי עד הסוף " אמרה רותם
" נו, דברי "
" אמרתי לו שזה ממש מפריע לי כל הקטע הזה שהחברה הכי טובה שלי לא מחבבת אותו והכל, והוא הציע שנפגש ביום חמישי, נצא למסעדה או משהו, וככה תכירי אותו טוב יותר ותראי שהוא בחור מקסים "
" שאני, יצא איתו ? לא תודה " אמרה שנאל
" לא איתו ! נצא שלושתנו "
" כן רותם, הבנתי אני לא מטומטמת " אמרה שנאל
" אז, מה את אומרת ? רק תנסי "
" אני לא יכולה ביום חמישי " אמרה שנאל
" אבל הרגע אמרת ש.. "
" אני יודעת מה אמרתי, אבל אני בטוחה שאמצא משהו טוב יותר לעשות ביום חמישי "
" אז אולי ביום אחר ? אולי עכשיו ? רק תנסי .. בשבילי " אמרה רותם
" אם את כל כך מתעקשת, תגידי לו שיבוא לכאן "
" אלייך הביתה ?! " התפלאה רותם
" כן "
" נו ? אז איך היה ? " שאלה עדי ולקחה ביס נוסף מעוגיית האוראו שהייתה בידה.
" פחות גרוע ממה שחשבתי " אמרה מור
" שזה אומר ? "
" הם היו קצת המומים, מין הסתם, זה לא קל פתאום להפיל על ההורים שלך שעומד להיות להם נכד "
" או נכדה " חייכה עדי
" ואחרי השתיקה, הם התחילו להתווכח אחד עם השנייה, אבא שלי טוען שאני חייבת להפיל את הילד, ואמא שלי טוענת שאני חייבת להשאיר אותו, ושהם יעזרו לי לגדל אותו"
" ובסופו של דבר, מה החלטת ? " שאלה עדי
" כבר הסברתי לך כמה גרוע זה שאמא רוצחת את הבן שלה " אמרה מור
" אז.. הולכת להיות לי אחיינית ? " קפצה עדי בשמחה
" אם היית אחותי, אכן הייתה הולכת להיות לך אחיינית, או אחיין "
" חייבים להרים על זה כוסית " אמרה עדי וניגשה למקרר בביתה.
" הא.. עדי ? " אמרה מור
" אני בהריון, את יודעת, אסור לי לשתות"
" כמה מוזר זה להגיד את זה " סיננה לעצמה
" ובגלל זה יש לי רעיון יותר טוב " צעקה עדי מהמטבח ולאחר כמה דקות חזרה עם שתי ספלי שוקו ענקיים וקצפת מתוקה מעליהם.
" וזה התחליף המושלם להרמת כוסית " חייכה עדי
" זה לא בדיוק בגודל של כוסית אבל..אני בהחלט חושבת שאוכל להסתדר עם זה " צחקה מור
" אז.. לחיים ? " שאלה עדי והחזיקה את הכוס כלפי מעלה
" לחיים " חייכה מור והן החלו לשתות.
" הנה הוא " אמרה רותם ברגע שראתה את מכוניתו הכסופה של רועי חונה ליד ביתה של שנאל.
היא ניגשה לפתוח לו את שער הבית.
" הי בייבי " חייך ונשק בשפתייה.
הם התקדמו אל שנאל והתיישבו לידה.
שנאל המשיכה לשכב במיטת השיזוף מבלי לומר דבר.
" שנאל " קראה רותם ושנאל הורידה את משקפי השמש הגדולות שהסתירו את עינייה .
" נעים מאוד, אני רועי " אמר רועי והושיט את ידו בכדי ללחוץ לשנאל את היד.
" כן, תיארתי לעצמי. " אמרה והוא הזיז את ידו במבוכה
" נפגשתם כבר פעם, לא ? " שאלה רותם
" כן, ועכשיו אני מבינה שהפעם ההיא בהחלט הספיקה לי " אמרה שנאל והחזירה את משקפי השמש לחוטם אפיה.
" אז שנאל, את בטח יודעת מה היא הסיבה שבאתי " אמר רועי במטרה לפתוח שיחה.
" לרותם מאוד הפריע שאת מזלזלת בי בכל פעם שהיא מדברת עליי ו.. היא רצתה שנכיר קצת יותר " המשיך לומר
" כן, אבל שתדע שהסכמתי שתבוא רק כי רותם נדנדה לי כל היום, אם היא לא הייתה חופרת כל כך לא היית פה " אמרה שנאל
" ובכל זאת, מה דעתך שנכיר קצת יותר ? אולי תשני את דעתך ? " הציע
" אני לא חושבת שדעתי באמת תשתנה, אבל שיהיה " אמרה שנאל
" אז, לפי מה שהבנתי מרותם אתן החברות הכי טובות, נכון ? " שאל רועי
" ' החברות הכי טובות ' " חיכתה אותו " מה אנחנו בגן ? אין דבר כזה החברות הכי טובות. יש .. חברות " אמרה שנאל.
" אבל אני הבנתי מרותם ש.. " החל לומר
" אז הבנת לא נכון, אני לא באמת חושבת שאפשר להגדיר אותנו כחברות הכי טובות, כשאני צריכה אותה היא פה, וזה הכל. אנחנו פשוט חברות " התפרצה בדבריו
" ושהיא צריכה אותך ? " שאל
" היא תמיד צריכה אותי " אמרה שנאל
" אני לא באמת חושבת שהיא הייתה מסתדרת לולא אני הייתי כאן "המשיכה לומר
" אני מצטער שאני אומר את זה, אבל את ממש מתנשאת. אני חושב, בעצם, אני בטוח שרותם הייתה מסתדרת אפילו יותר אם היא לא הייתה מקשיבה לכל מה שאת אומרת לה "
" אז אם אתה מצטער שאתה אומר את זה, אל תגיד. במילא אתה לא צודק במה שאתה אומר "
" וחוץ מזה, אם היא הייתה מקשיבה לי בכל מה שאני אומרת, היא לא הייתה יוצאת עם יצור כמוך." המשיכה לומר.
" את פשוט מקנאה בה. " החליט רועי
" מקנאה ? " גיחכה שנאל " במה יש לי לקנאות בה ? תעשה לי טובה, אני יותר יפה ממנה, יותר חכמה ממנה, יותר מצליחה ממנה .. "
" אם היית יותר מצליחה ממנה, לך היה חבר ולא לה, את פשוט מקנאה שהיא זאת שיש לה חבר שאוהב אותה, כמו שבחיים לא יאהבו אותך "
" חבר שאוהב אותה ? זה כל כך שקוף שאתה מנצל אותה " אמרה שנאל בגיחוך
" את באמת לא מכירה אותי, אם הייתי רוצה רק לנצל אותה ממזמן היא לא הייתה איתי"
" כן, בטח אתה לא מצליח להשיג מישהי אחרת, אז אתה נשאר איתה, עד שתבוא הפראיירית הבאה שתסכים לשכב איתך ותזרוק את רותם "
" באמת זה מה שאת חושבת על רותם ? שמישהו יהיה איתה רק בשביל זה ? לא חשבת על האפשרות שאני איתה כי אני באמת אוהב אותה ? " שאל רועי
" אני חושבת שהתחלת איתה אז במועדון, כי ידעת מראש שאצלי בחיים לא תשיג משהו, אז פשוט הלכת על הדרך הקלה " אמרה שנאל
" את האמת ? אני בכלל לא חושב שאת שווה משהו " אמר רועי
" סליחה ? " אמרה שנאל והורידה את משקפיי השמש שלה
" מה ששמעת, ועיניים כחולות עם מבט של דג בתוך אקווריום לא עושות עליי רושם במיוחד, את יכולה להחזיר את משקפיי השמש חזרה " אמר רועי
" רותם ! ככה את מרשה ל..יצור הזה שלך לדבר לחברה הכי טובה שלך ? "
" החברה הכי טובה שלי ? " שאלה רותם בלגלוג " את בעצמך אמרת שאין דבר כזה חברות הכי טובות, וזה הדבר היחיד שצדקת בו. " המשיכה לומר
" אבל .. " החלה לומר שנאל
" ועוד דבר שנאל, תודה " אמרה רותם
" תודה ? על מה ? "
" על זה שפתחת לי את העיניים וגרמת לי לגלות את הפרצוף האמיתי שלך ולהבין, שחברים? יש רק באגד. אז תודה לך שנאל, באמת תודה " אמרה רותם
" אין לך על מה להודות לי, אני תמיד הייתי ככה. רועי זה שסכסך בנינו "
" אה, נכון, צודקת. אז בעצם ? אין לי על מה להודות לך, ובטח ובטח שאין לי מה לעשות פה. יאלה רועי, זזנו ? " שאלה רותם
" בהחלט " חייך ויצא משער הכניסה
" את באה ? " צעק
" כן, רק שנייה " השיבה רותם
" רותם זה .. אני מצטערת " אמרה שנאל
" מצטערת ? לא, אין לך על מה להצטער. אלא להפך "
" להפך ? " שאלה שנאל
" כן. אני זאת שצריכה להצטער, על כל הזמן שבזבזתי איתך, את פשוט .. את פשוט היית את. במשך כל הזמן הזה, אבל אני.. אני לא באמת הייתי מי שאני רוצה להיות, אני כל הזמן הייתי עסוקה בלכרכר סביבך, 24 שעות ביממה. רק ניסיתי להיות כמוך, חשבתי שאת הכי טובה שאפשר, ניסיתי לחכות אותך בכל מה שאת עושה.
והיום, סוף סוף הבנתי שאני טועה, שיש יותר טובים ממך בהרבה, כל הזמן הייתי עסוקה בלהיות שותפה לסכסוכים שאת יוצרת, לכל השקרים שאת מפיצה, עד שאני בעצמי נהייתי כמוך, פשוט כלבה.
אז שתדעי, שזאת לא הדרך הנכונה, משום מה כל הזמן פחדתי להגיד לך את זה, חשבתי שאני זאת שטועה, שלהיות כמוך זאת הדרך האמיתית.
אבל זה ממש לא ככה, זה שתסכסכי בין לירון ויותם, לא יהפוך אותו להיות שלך,
וזה שתנסי להרוס לה את החיים, כמו שאת עושה עכשיו, לא יעזרו לך בהרבה, כי אחרי שהיא תהיה הרוסה, בלי חברים, בלי אף אחד, היא פשוט תהיה כמוך.
יהיו לה את החיים העלובים שלך יש.
אבל אני מבינה למה את עושה את זה, את יודעת שאת לא תוכלי להשתנות, שאת לא תוכלי להציל את המצב הזוועתי בחיים שלך, כי להיות ביצ'ית זה בדם שלך.
אז את פשוט מנסה לקחת מישהי שיש לה חיים יותר טובים משלך, ולהרוס לה אותם, כי את מקנאה בה, זה הכל. " אמרה רותם ושנאל המשיכה לשתוק.
" נו, רותם " צעק רועי
" כפי שאת רואה, אני צריכה ללכת. אז.. ביי שנאל, מקווה שמה שאמרתי לך עזר לך להבין משהו." אמרה רותם והלכה לכיוון השער.
" רותם " קראה שנאל ורותם הסתובבה
" אולי, אולי די ? בואי, בואי תישארי, נדבר על הכל ו..נלבן את העיניינים בנינו, בסדר ?" שאלה שנאל
" אני מצטערת שנאל, אבל לא. " אמרה רותם ויצאה משער ביתה.
שנאל המשיכה לשבת על מיטת השיזוף מבלי לומר דבר, הדברים שרותם אמרו לה לא הזיזו לה במיוחד, מה שהיה לה איכפת זה איך היא גורמת לרותם להיות שוב לצידה.
ליאת לא הפסיקה להשתעל.
" ליאת " ניער אותה אלון
" את לקחת את התרופה שלך היום ? " שאל
" כן " לחשה בקול צרוד
" את כל הלילה לא מספיקה להשתעל, אולי כדאי שנלך לבית החולים ? "
" אני לא חושבת שיש צורך, זה רק שיעול קטן, תכף יעבור " אמרה ליאת והשתעלה פעם נוספת.
" בואי נלך, אני מפחד שזה יחמיר יותר " אמר אלון
" למה סתם ללכת ? יש לי בדיקה בעוד כיומיים, מה יכול לקרות כבר עד אז ? " אמרה ליאת
" אני לא יודע, יש לי הרגשה רעה, מה אכפת לך ללכת ? בשביל השקט הנפשי שלי " אמר אלון
" אם אתה מתעקש " אמרה ליאת והרימה את ידייה מעלה בהכנעה.
לאחר שהתלבשו נסעו לבית החולים וליאת נכנסה לחדר הבדיקות.
לאחר כמה זמן שאלון המתין בחדר ההמתנה, דוקטור זאב ניגש אליו.
" דוקטור " קרא אלון " יש חדש ? " שאל וקם ממקומו
" לצערי, כן. " אמר זאב.
" לצערך ? " התפלא אלון " מה קרה ? " שאל בחשש
" כבר מבדיקות קודמות חששתי שזה מה שיהיה. אך לאחר הבדיקה שנערכה עכשיו, התוצאות ברורות "
" ומה.. מה התוצאות אומרות ? " שאל אלון ובלע את הרוק בכבדות
" לליאת יש חודש לכל היותר, אני מצטער, אין ביכולתי לעשות דבר, כפי שכבר אמרתי, עוד לא הומצאה תרופה למחלה הזאת, היא נדירה במיוחד. " אמר זאב ופניו של אלון החווירו.
" מה.. מה אתה בעצם אומר, שעוד חודש היא.. תמות ? " שאל אלון
" אני מצטער " אמר זאב והניח את ידו על כתפו של אלון
" אז למה אתה רופא לעזאזל ?! הא ? רופאים אמורים לרפא, לך לשם ותעשה את העבודה שלך ! " הרים אלון את קולו
" לצערי אין באפשרותי לעשות דבר, ניסנו כל מה שיכולנו "
" תפסיק כבר להצטער ! אתה לא באמת מתכוון לזה, אתה אומר את זה לפחות 50 פעמים בשבוע, אז הצער שלך ממש לא יעזור לנו פה. " אמר אלון
" אני מצטער, דוקטור " אמר לאחר כמה רגעים
" מה מצבה עכשיו ? " שאל
" נתנו לה זריקת הרדמה, אבל אתה יכול לגשת אליה " אמר זאב ואלון הלך לחדר בו ליאת.
" ליאתי " ליטף את שיערה והרגיש איך הדמעות מתחילות לזלוג.
" אני מקווה שאת שומעת אותי עכשיו " אמר וליטף את שיערה
" את יודעת ? היום הכי מאושר בחיים שלי הוא היום בו הכרתי אותך " חייך אליה
" את היחידה שגרמה לי להתרגש בכל פעם שראיתי אותה, אפילו את גרושתי, שהיינו נשואים ארבע שנים, לא אהבתי כמו שאני אוהב אותך.
כל הזמן הזה שאנחנו ביחד, עשה אותי מאושר, כל יום הייתי מסתובב עם חיוך, ורק מצפה לראות אותך שוב.
ואת יודעת ? התכוונתי להציע לך נישואים בסוף החודש, כבר קניתי טבעת והכל, והפחד הכי גדול שלי היה הוא שתסרבי לי.
אבל עכשיו, הפחד הזה נראה כל כך סתמי, לעומת מה שאני מרגיש עכשיו, הפחד לאבד אותך.
לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה בסופו של דבר, שאאבד אותך. " אמר וניגב את דמעותיו.
" לא מגיע לך למות " אמר בקול חלש והניח את ידו על מצחה.
" את אישה כל כך נפלאה, כל כך טובה.. את בת זוג נפלאה, אמא נפלאה .. וכל כך, כל כך לא מגיע לך לסיים את חייך בגיל כה צעיר " אמר והתפרץ בבכי, הוא שם את ראשו על ביטנה והמשיך לבכות.
השעון המעורר לא חדל לצלצל ולבסוף התעוררתי.
כל כך לא רציתי ללכת לבית הספר, לשמוע את העלבונות של כולם.
לאחר שצחצחתי את שיניי, הלכתי לחדרה של שובל.
היא עוד ישנה.
" שובלי " קראתי וניערתי אותה קלות
" עוד מעט " אמרה והתהפכה לצידה השני של המיטה
" כבר 7:50, את מתחילה ב8 ורבע " אמרתי והיא פקחה את עינייה
" איפה אמא ? " שאלה והתיישבה על המיטה.
" אני לא יודעת, כנראה שעוד בחדר " אמרתי ושובל קמה ממיטתה בעודה מתמתחת
יצאתי מחדרה ודפקתי בחדרה של אימי, לאחר שלא ענו, פתחתי את הדלת והתפלאתי לראות שאימי לא נמצאת .
חייגתי את מספרה.
צלצול הפלאפון של ליאת נשמע ואלון ענה.
*
אני : " אמא ? איפה את ? "
אלון : " זה אלון " אמר
אני : " הי, איפה אמא ? "
אלון : " היא ישנה, אנחנו בבית החולים "
אני : " בבית חולים ? קרה משהו ? " שאלתי בדאגה
אלון : " אני יספר לך ולשובל כשאחזור, בנתיים תלכו לבית הספר ואל תדאגו "
אני : " אבל מה קרה ? למה הלכתם ? "
אלון : " ליאת הרגישה לא כל כך טוב בלילה, אל תדאגי, נדבר שתחזרו מבית הספר "
אני : " אוקי, תמסור לאמא שתרגיש טוב " אמרתי וניתקנו את השיחה.
*
החלטתי להשאר בבית, הדבר האחרון שהיה לי כוח אליו הוא ללכת לבית הספר.
" שובל " קראתי " את מוכנה ? "
" כן, עוד רגע " אמרה ולבסוף יצאה מחדרה
" אמא ואלון בבית החולים, אלון אומר שאמא לא הרגישה כל כך טוב בלילה ושהוא ידבר איתנו בצהריים " אמרתי
" בית החולים ? שוב ? " שאלה שובל
" כן, אני מקווה שלא קרה משהו " אמרתי
" גם אני " אמרה שובל " למה את עוד לא מוכנה ? " שאלה
" אני לא הולכת היום " אמרתי
" למה ? "
" אני לא כל כך מרגישה טוב "
" טוב, אז גם אני לא הולכת " החליטה שובל
" אבל את מרגישה מצוין, את חייבת ללכת, כבר החסרת יותר מדי "
" עוד יום אחד לא יקרה כלום " אמרה שובל והתיישבה על ספת הסלון
" שובל ! את הולכת וזהו "
" אני לא רוצה ללכת, את לא אמא, את לא תחליטי עליי "
" תחשבי מה אמא הייתה אומרת עכשיו, אני בטוחה שהיא לא הייתה מסכימה לזה "
" איזה מעצבנת " אמרה שובל ונעלה את נעליה.
" מה קרה רותם לא באה איתנו ? " שאלה מיה את שנאל בדרכן לבית הספר
" היא גם לא תבוא איתנו יותר " אמרה שנאל
" למה ? קרה משהו ? "
" היה לנו איזה ריב קטן " אמרה שנאל
" באמת ? טוב, בטח עוד מעט היא תבוא ותבקש ממך סליחה "
" אני לא כל כך בטוחה בזה " אמרה שנאל
" מה, זה היה כל כך רציני ? "
" כן, אבל אני לא מתרגשת מדברים כאלה. אתמול הבנתי מי היא רותם באמת " אמרה שנאל
" מה זאת אומרת ? "
" אני לא יכנס יותר מדי לפרטים, אבל בואי נגיד שהיא פתחה את הפה שלה עליי יותר מדי "
" באמת ? לא מתאים לה " אמרה מיה ובליבה שמחה שעכשיו היא זאת שתהיה מקום ראשון אצל שנאל.
" אני מבקשת ממך גם לא לדבר איתה "
" כמובן, אבל רק תגידי לי לפחות מה היה ? "
" אתמול היא הביאה את החבר הזה שלה, רועי " אמרה שנאל
" השעיר הזה ? " שאלה מיה
" כן, בכל מקרה הוא התחיל להגיד שאני מקנאה ברותם ועוד כמה שטויות, אז היא, במקום להגן עליי, פתחה עליי פה והצדיקה אותו, היא התחילה להגיד שאני כלבה, ושאני רק מנסה לסכסך כל הזמן, ובקיצור, ניסתה לעשות עליו פוזות, אז החלטתי לא לדבר איתה יותר, ואמרתי לה שלא מתאים לי חברה כזאת, שברגע שיש בן בסביבה, היא מנסה להתלהב לידו על חשבוני . " אמרה שנאל
" צודקת, תמיד ידעתי שרותם כזאת " אמרה מיה
" מה זאת אומרת ? " שאלה שנאל
" רואים עלייה שהיא כזאת כלבה, ברגע הראשון שיש לה הזדמנות לעשות משהו, היא עושה אותו " אמרה מיה ושנאל הנהנה בראשה בכדי להשתיק את מיה, למרות שלא הבינה מה הקשר בדיוק ולמה מיה התכוונה.
התלבשתי בבגדי ספורט ויצאתי מביתי לכיוון הקיוסק השכונתי.
" סליחה ? " פניתי לבחור שישב על כיסא גבוה בקיוסק
" כן ? " אמר והפנה אליי את פניו
"הי, אתה לא תומר ? החבר של קים ? " שאלתי
" כן, זה אני " חייך
" מגניב, תמסור לה ד"ש, הרבה זמן לא ראיתי אותה " אמרתי
" היא אמורה להגיע בעוד כמה דקות, תחכי לה פה אם את רוצה " אמר
" אין בעיה, בנתיים אתה יכול להביא לי מלברו לייט ? " אמרתי והבאתי לו 19 שקלים.
הוא הביא לי את קופסת הסיגריות והתיישבתי על כיסא שהיה צמוד לדלת הכניסה והדלקתי סיגריה.
לאחר כמה דקות ראיתי את קים מתקרבת לחנות
" קים " קראתי ורצתי אליה
" לירון " חייכה וחיבקה אותי " מה את עושה פה ? " שאלה
" באתי לקנות סיגריות, וחבר שלך אמר לי שאת באה לכאן אז נשארתי "
" וואי הרבה זמן לא ראיתי אותך " אמרה
" כן, למה את לא באה לבית הספר יותר ? "
" אני באה כשיוצא לי, התחלתי לעבוד ואני רוב היום בעבודה " אמרה קים
" באמת ? במה את עובדת ? " שאלתי
" בחנות בגדים " אמרה קים
" נו, מה את אומרת ? " שאלה
" על מה ? " השבתי
" את לא רואה בי שינוי ? " שאלה ובחנתי אותה מכף רגל ועד ראש
" עשית עגיל חדש ? " שאלתי
" לא, טיפשה את לא שמה לב ללבוש שלי ? מאז שאני עובדת בחנות בגדים נכנס בי קצת חוש אופנה, נמאס לי כבר כל הזמן ללבוש שחור אז.. החלטתי להכניס קצת צבע ללבוש שלי" חייכה
" עכשיו אני שמה לב ! " חייכתי והסתכלתי על החצאית מיני הלבנה שלבשה, וחולצת הטריקו עם הדפס קטן בצבע ורוד.
" תתחדשי, הרבה יותר מתאים לך ככה " אמרתי
" תודה " חייכה קים.
" תומר " קראה והלכה לעברו.
התחלתי ללכת לכיוון ביתי עד ששמעתי את קים קוראת לי.
הסתובבתי אליה והיא סימנה לי לבוא.
" בואי שבי איתנו קצת " אמרה והלכתי חזרה לקיוסק.
כמה לקוחות נכנסנו לקיוסק ואני וקים התיישבנו בספסל שממול.
" אז מה את מספרת ? " שאלה קים
" בעוד יומיים אני ויותם טסים לאנגליה " חייכתי
" באמת ? איזה כיף לכם " חייכה קים
" תהינו ! " הוסיפה
" תודה, מה איתך ? " שאלתי
" בחיים לא הייתי כל כך מאושרת " חייכה
" כן, אני שמה לב ! ידעתי שהקשר שלכם יעשה לך רק טוב, רואים את זה עלייך. "
" כנראה שכל מה שהייתי צריכה זה טיפה.. אהבה " חייכה
" ואיך הקשר שלך עם אמא שלך ? יותר טוב ? " שאלתי
" הוא השתפר בהרבה, אני לא יכולה להגיד שעכשיו הוא מושלם, אבל הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם "
" אני שמחה לשמוע " אמרתי
" ומה איתך ? למה את לא בבית ספר ? " שאלה קים
" סתם לא התחשק לי ללכת, אני מאמינה שאת יודעת את הסיבה " אמרתי
" ממש לא, אני אשמח אם תספרי לי אותה " אמרה קים
" את באה להגיד לי שלא ראית את האתר ? " שאלתי
" איזה אתר ? "
" את היחידה מכל בית הספר שלא יודעת על מה אני מדברת " אמרתי
" כנראה בגלל שלא הייתי שם הרבה זמן, איזה אתר את מתכוונת ? "
" את זוכרת את עיתון בית הספר ? " שאלתי
" כן, מה איתו ? "
" אז פרסמו שם תמונה שלי, בעירום "
" מה ? " התפלאה קים והשתדלה שלא לצעוק
" מה זאת אומרת ? מאיפה הייתה להם תמונה שלך בעירום ? " שאלה
" צילמו אותי בדיוק שיצאתי מהמקלחת " אמרתי
" אוי, לא נעים " אמרה
" לא, בכלל לא "
" אז מה עם האתר ? " שאלה
" ולא מספיק זה, שחזרתי הביתה מישהו הוסיף אותי לאיסיקיו ושלח לי אתר שבו יש את התמונה של בעירום, וסרטון שאני, כביכול יורדת לאיזה בחור. אבל רואים רק את הגב וכתוב שזאת אני, ובנוסף לזה יש שם איזה ראיון כזה, שכאילו אני אומרת שאני לא מתביישת במה שאני עושה ושאני נהנית מזה, ומילא רק כמה ילדים רואים את זה, אבל יש לאתר הזה 5,000 כניסות, את מבינה מה זה ? לא רק שכל הילדים בבית הספר, מלבדך ראו את האתר, עוד נכנסים לשם סתם ילדים ! פשוט כולם יודעים על זה, זה משגע אותי "
" אני לא מאמינה " אמרה קים " איזה חלאות ! " המשיכה
" את מספרת לי על זה, מאחת הילדות הכי אהובות בבית הספר הפכתי לבדיחה של היום, כולם קוראים לי שרמוטה, אני, שרמוטה ? זה כל כך מביך "
" אל תשימי עליהם, מה את צריכה אותם שיש לך את יותם, את מור.. " אמרה ומיד נזכרה בבקשה של מור, לא לספר ללירון כלום על מה שקרה בניהם.
*-*
" את רוצה שאני ידבר עם לירון ויספר לה ? אנחנו בקשר די טוב, היא תאמין לי " הציעה קים
" תודה אבל אני מעדיפה שלא, אחרי מה שקרה עכשיו, אני כבר לא כל כך בטוחה אם אני רוצה קשר איתה, היא לא אותה לירון שהכרתי, היא נהפכה להיות כמו שנאל, ואני לא רוצה חברות מהסוג הזה " אמרה מור בלב שלם.
" את בטוחה בזה ? אולי אם היא תגלה שהייתן חברות אז היא תשתנה, את לא חושבת ? " שאלה קים
" לבנתיים אני לא רוצה שום קשר איתה, תבטיחי לי שאת לא אומרת לה כלום ? "
" אני מבטיחה, אבל למה ? היא צריכה לדעת את האמת "
*-*
" שיש לי את מי ? " שאלתי
" את ליאור " אמרה קים
" אמרת מור, אני שמעתי את זה "
" התכוונתי ליאור, תמיד התבלבלתי בין השמות האלה, ליאור ומור, דומה לא ? "
" אם את כבר מזכירה את ליאור, את יודעת, הוא לא ממש לצידי . " אמרתי
" למה ? אתם ידידים טובים, לא ? " שאלה קים
" היינו, הוא כבר נמאס עליי. כל פעם שאני מספרת לו משהו שקרה איתי ועם מור, שאני צודקת בו הוא מגן עליה, ועכשיו כל פעם שאנחנו מדברים זה הופך לוויכוח ו..פשוט אין לי כוח אליו "
מור ישבה בביתה חסרת מעש.
היא הצטערה ששכחה לכבות את השעון המעורר שלה,
ועוד יותר הצטערה שהיא מושעת מבית הספר מבלי סיבה מוצדקת.
אבל מה שיותר העסיק את מחשבותיה הוא הילד שגדל אצלה בבטן.
היא כל כך לא רצתה להגיע לשלב שהבטן תגדל, מה כולם יגידו עליה ?
ילדה בת 17 בהריון.
אבל הכי נורא, מה גל יגיד שישמע על זה ? היא כל כך פחדה לאבד אותו,
הוא אחד הדברים הטובים שקרו בחייה.
היא החליטה שהיא צריכה לספר לו, לא משנה מה, היא צריכה להתגבר על הפחד ולהתמודד עם תגובתו, אם יחליט לעזוב אותה, כנראה שהוא לא באמת שווה את זה.
אבל אם יחליט להשאר, תדע שהוא הבחירה הנכונה בשבילה.
היא הסתכלה על השעון, בשעה 11 וחצי יש לה פגישה עם גניקולוג, מה שאומר שבעוד חצי שעה היא צריכה להיות שם.
היא החלה להתלבש ולאחר שהייתה מוכנה יצאה מביתה.
כל הדרך באוטובוס חששה, זו הפעם הראשונה שהיא הולכת להבדק אצל רופא נשים.
לאחר נסיעה של 10 דקות הגיעה למקום.
בדיוק ב11 וחצי, לא איחרה ולא הקדימה, מצוין.
היא נכנסה והמזכירה הפנתה אותה לאחד החדרים שם חיכה לה דוקטור אהרון מנור .
" שלום " אמרה במעט בושה ונכנסה לחדר.
" את בוודאי מור, נכון ? " חייך אליה
" כן " השיבה
" בואי, תשכבי פה " אמר והצביעה על המיטה הארוכה שהייתה בחדר.
" באיזה חודש את ? " שאל
" סוף החודש האשון " ענתה
" תורידי את החלק התחתון שלך בבקשה " אמר ובמעט בושה עשתה כבקשתו
" בת כמה את, מור ? " שאל
" עוד מעט 17 " ענתה
" או או, צעירה " ענה
" בואי תפתחי רגליים " אמר והיא עשתה זאת.
" זה יכאב ? " שאלה בחשש
" ממש לא, זה עלול טיפה לדגדג. אני מבין שאת טיפה מתביישת, אבל אין לך ממה " אמר
" אנחנו נבצע בדיקה בגישה וגינלית " אמר
" שזה אומר ? " שאלה מור
" בדיקת אולטרה-סאונד פנימית. בדיקה זו נעשית בדרך כלל אצל נשים שאינן בהריון או שהן בשלבים הראשונים להריון, כמו המצב שאת נמצאת בו כעת "
הוא החדיר לה לנרתיק מכשיר הבודק את מצב העובר.
" הוא במצב טוב " אמר לאחר כמה בדיקות נוספות.
" שק ההיריון השתרש בתוך הרחם, ויש לך עובר יחיד " אמר אהרון.
" כבר אפשר לדעת אם זה בן או בת ? " שאלה מור
" זה עוד מוקדם מדי, בעוד ארבעה שבועות תוכלי לראות את העובר עצמו ולשמוע את קצב פעימות הלב שלו, את עכשיו נמצאת בשבוע השלישי, זה הוא שלב מוקדם. "
השעה 4 הגיעה, ונשמעה דפיקה בדלת.
" אני אפתח " צעקה שובל ופתחה את הדלת
" הי " אמרה שובל לאלון שעמד בפתח הדלת
" איפה אמא ? " שאלה ואלון נכנס וסגר אחיו את הדלת.
" אמא עדיין בבית החולים " אמר
" תקראי ללירון, אני רוצה לדבר איתכן " אמר והתיישב על ספת הסלון.
לאחר ששובל קראה לי התיישבתי לצידה על הספה .
" מה קרה ? " שאלתי חוששת מהתשובה
" נו ! דבר כבר, מה קרה עם אמא ? " שאלה שובל והרימה את קולה
" אז ככה .. " החל לומר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
