אגרוף הברזל

למה אלוהים למה?

האם זה עוד אחד מהקטעים המסריחים שלך

לגרום לי לחשוב שאני לא לבד ואז להביא אותי

למסקנה שאין יותר בודד ממני.

בשביל מה זה טוב?

אין פה שום לקח

רק התגלמות הטוב ברע

אתה שאמור לעזור

מפיל אנשים בפח

אני אומר לך זאת הפעם האחרונה

אני אלך עם זה הפעם אבל אם זה

קורה עוד פעם אני מפסיק להאמין!

אתה שומע?

מה שבטוח שאנ'לא לבד

כולם סביבי? אני בצד?

איך שאנ'לא מסתכל כולם

עסוקים רק בעצמם

למה להיות אנוכיים? ככה זה העולם?

עד שיום אחד מישהו יקום ויגיד בואו נשנה

יקראו לו מהפכן יקראו לו מושל

ואז את כולם הוא יפיל בפח

למה? כי ככה העולם!!!

בבקשה תכתבו לי מה אתם חושבים

אני מרגיש לבד אין לי תמיכה

אומנם כולם חברים אבל האם אני באמת מכיר אותך?

כשאני מסתכל במראה, אני לא רואה דמות ברורה

רק טשטוש מבולבל.

זה לא אשמתך שאין בך צלם אנוש,

ואיך שבסוף נשארת לבד...

היא הולכת קדימה, עייניה מכוסות.

היא בכלל לא יודעת שהיא על קצה התהום.

ובסוף כשנפלה, למדה היא לעוף.

את כולם היא עזבה, היא רואה את הסוף.

מה אם לעולם לא אשוב

מה אם אלך ואותי לא תראו

מה אם אותי אף אחד לא אוהב

אני לבד אפילו בלי אוייב

האושר נלקח כמו נווד שעובר ממקום למקום

השאיר אותי חלול ומרוקן

זה לא יחזור, אני בודד

היא קורצת לי בכל פינה

היא בעייני היא בתוכי

בתוך תוכי.

לא יכול לחשוב על כלום

רק על מחשבה אחת

המחשבה היחידה שאותה

רק אני מבין, אני והיא

הבדידות כמו חברה טובה

לא עוזבת

אתה מיוחד היא אומרת

אתה יחיד

ועתה כשלא נותר בי כוח או רצון

רק נאחז המחשבה עלייך

אני מבין את המסר שה"שחור" מעביר לי

אתה רואה את זה, זה לעולם לא יהיה שלך

מה צופן לנו המוות?

"הרהור עמוק בנבכי הסתרים הוביל אותי לשאלה: מה צופן לנו המוות?".

"למוות מיוחס רעות מעיניי החי, אך כדי להבין את המוות צריך לחשוב בעיני המת."

"תנסה לחשוב על טובות המוות - אין יותר רעש נדנודים, רק שקט מרגיע וחום עוטף.

אתה נרדם ושוקע בתוך בוץ חולי וחם.

לך תדע את מי תפגוש בצידו האחר של קו החייםהמופיע על המוניטור בבית החולים, ואיזה נפלאותצפונים שם, עולם חדש ו"חי".

הפחד מין המוות נובע מאי הודאותוחוסר הידע ומבט קצר לצד השני יכול להפוך לפליאה גדולה.

רק חבל שאי אפשר לחזור לספר לחבריך.

"אז כל מה שנשאר לי הוא לברכיך: בהצלחה במסעך בלאחר החיים!

היה שלום..."

הסכיןחתכה דרך הבשר החי אך לא עוד.

הוא נפל על הריצפה, עייניו נסגרו בריפיון, וחיוך על פניו המביע את מחשבתו האחרונה:

"אני יוצא למסע חדש ומרתק..."

חבר'ה שכן קוראים את הבלוג שלי (המעטים)

אני מצטער שאני לא מעדכן את הבלוג זה לא

שאין לי זמן לעשות את זה.

זה פשוט שבגלל מקרה מסויים (לא לפה מי שמעוניין

שיבוא בפרטי) ראיתי שהעולם הוא לא מקום גרוע כמו

שחשבתי יש בו דברים טובים.

כתוצאה מכך נוצר לי מחסום יצירה שעלי להתגבר עליו

(חבל שהטוב הזה לא נועד בשבילי).

תודה על הסבלנות ומקווה שנזכה לראות פה

יצירות נשגבות.

שלכם ינון