חופשת סקי

טוב הנה זה מתחיל...

מוכנים?

היכון

הכן

צא!

פרק 1

"את באה?!" צעקה לעברי הבת דודה הרחוקה שלי, קרין. היא עמדה בתור לחנות ספורט שהייתה שם. היא תפסה פיקוד על ציוד הסקי שלנו. היא נופפה לי בידיים שלה, כדי שאני אראה אותה בין כל אלפי האנשים שנדחפו שם. רצתי לעברה, ובדרך דחפתי כמה חפים מפשע.

"הנה אני." הכרזתי כשהייתי לידה.

"יופי. קחי את שלך, זה שלי. בואי נצא." היא הושיטה לי את המגלשיים שלי, ומשכה אותי מחוץ לקהל הצפוף.

"בואי." היא אמרה ולקחה אותי לאחד המדרונות.

חתרנו בתוך השלג הכבד, עש שנעצרנו לחזות במחזה מפחיד במיוחד. למול עיניי נפרש לאורך של קילומטר וחצי לפחות, מדרון חלקלק, תלול ומלא במכשולים.

"אף פעם לא הייתי בחופשת סקי באוסטריה, את יודעת." הזכרתי לקרין. היא התבוננה בי במבט לא מבין.

"אז אני חושבת שאלך על משהו קצת יותר..." התחלתי להתרחק ממנה. "נורמלי." נעמדתי מול מדרון קצר במיוחד, שהיה מישורי לכל אורכו. בלי אבנים, בלי עצים, בלי פניות-רק שלג.

"אני יוצאת!" הכרזתי בקול.

"בהצלחה!" חייכה אליי קרין וזינקה לדרך. אני נעמדתי עוד כמה שניות מול המדרון, מתפללת לאלוהים שאחזור לפה במצב רפואי שלא דורש טיפול שעולה יותר מ-5000 ₪.

"קאוואבנגה!" צרחתי וקפצתי. החלקתי להנאתי לאורך המדרון, עד שלפתע שמעתי צרחות נוראיות.

"תיזהרו!" צעק אחד הקולות.

"מה אתה-" צעק קול אחר, כשלפתע קטעו אותו 3 צעקות מבהילות בזו אחר זו, שהבהילו אותי עד מוות וגרמו לי להתחלק על התחת לאורך המטרים שנשארו לסוף המדרון. ובדיוק כשחשבתי שהולך לי טוב.

קמתי, ניקיתי ממני את השלג, והלכתי לכיוון שממנו באו הצעקות. לפניי הופיעה ערימת שלג יותר גדולה ממני. פתאום השלג התחיל לזוז ולרעוד קצת, עד שבצבצה משם יד. מיד הבנתי שמדובר במצב של סכנת חיים, והתחלתי לעזור. הנחתי את מקלות הסקי על השלג והתחלתי לחפור ולחפור, עד שגיליתי פרצוף מתחת לשלג. הוא פתח את העיניים.

"תודה." הוא לחש בחיוך נבוך.

"את... יכולה להמשיך לחפור קצת?" הוא שאל. הנהנתי והמשכתי בעבודה, עד שהידיים של הבחור היו בחוץ. או שזאת אולי בחורה? הוא המשיך בשאר העבודה בעצמו. הוא יצא באיטיות מערמת השלג, ומתחתיו נגלו עוד שני בחורים, מעוכים ומלוכלכים. הושטתי להם יד לעזרה.

"תודה רבה." אמר אחד מאלה שנמחצו, וניער את ידי בהתרגשות.

"אני טום. זה ביל, וזה גיאורג. נעים להכיר." הוא הציג את החבורה.

"קוראים לך ביל? זה שם של בן." הסתכלתי על אחד מהם שענה, או ענתה, לשם ביל, שהיה עם שיער שחור חלק, כובע צמר חם, ועגיל בגבה.

"אני... בן." גמגם ביל.

"אוי, סליחה! אני פשוט... חשבתי ש..." התחלתי להתנצל, נבוכה מעצמי.

======

תעשו מצווה ותגיבו...בבקשה ^^

אוהבות 3>

אוקי, אנחנו ממש מקוות שתאהבו את הפיק.

אם יהיו לכם הארות/הערות אתם מוזמנים לשתף אותנו.

נשמח לקבל ממכם רעיונות

ותגובות *גבות*

אז יאללה בלי יותר מידי דיבורים וסיפורים:

חופשת סקי

יוצא לדרך!