קצת מהפרק הקודם:

"אתה חושב שזה הצעד הנכון היה להזכיר לה את העבר שלה?" היסס אושר בפעולה שביצעו.  

"כן,אחרת איך היא תוכל להוביל אותנו למקום בו נמצא מה שאנחנו כל-כך רודפים אחריו?" אמר בעוד שהוא מוציא מתוך אחת המגירות את המפתח שגנבו אז מביתה של אופל.

הם ידעו שעכשיו רק נשאר להם למצאו למה המפתח הזה שייך כדי למצוא את מה שרדפו אחריו כל-כך הרבה זמן ואת זה ? את זה הם רק ימצאו מתיי שאופל תוביל אותם לשם בלי שאפילו תשים לב לכך.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 38

רוח שובבה של שעות הבוקר המוקדמות נכנסה דרך החלון הפתוח,מזכירה שהחורף בפתח. בתנועה עדינה הוא כיסה את אופל בשמיכה הלבנה שתאמה בדיוק למצעים הלבנים המשורטטים בפרחים צבעוניים,והמשיך להסתכל עלייה.

היא הייתה כל-כך שלווה,עדינה...רגועה. "כמו מלאך" חשב לעצמו בחיוך כשהוא מלטף את פנייה,מעביר את אצבעותיו תחילה על לחייה החלקות ואז ממשיך לכיוון שפתיה הרכות והנחשקות.

"אין ספק,אלוהים חשב הרבה כשברא אותה." חשב לעצמו ולרגע הוא היה יכול לראות חיוך קטנטן מתנוסס על פנייה של אופל.

"בוקר טוב,נסיכה" לחש באוזניה.

"בוקר טוב" השיבה לוחשת גם היא בעוד שהיא פותחת את עיניה ומחייכת קלות.

הוא לא היה יכול שלא להסתכל בעיניה הכחולות והצלולות שהצליחו להקסים אותו.

"קומי עצלנית" צחקק מעט בעוד שהוא מסיט את שערה שנפל על פנייה,לאחור.

"מה השעה?" שאלה בקול צרוד של שינה כשהיא מרשה לעצמה לסגור את עיניה לרגע, ולהתמכר למגע ידיו המצמרר. מוצאת את עצמה מתענגת על כל שנייה בה הוא לצידה. זוהי הייתה הרגשה כל-כך נעימה,מחממת וכמה שינסו להסביר אותה במילים אף-פעם לא יצליחו.

"השעה לקום" ענה בעוד שהיא מתמתחת ורק אז מתרוממת מהמיטה, מרגישה את רצפת הפרקט הקרה עד שנעלה את נעלי הבית המחממות. "אני כבר חוזר" חייך ועד מהרה יצא מהדלת.

לראשונה,אופל מצאה את עצמה מלאת אנרגיות ואף נרגשת לעוד יום חדש. המראה השקיפה לראשונה עיניים נוצצות,מאושרות וחיוך שהתנוסס על פנייה ללא כל סיבה מיוחדת,או שבעצם...אהבה זוהי הסיבה.

במהירות היא צחצחה את שנייה,שטפה את פניה כשמצד העין לפתע יכלה לראות את תומר נשען על המשקוף בפתח הדלת.

"אני חושב ששכחת משהו בבוקר" התקרב אליה ועד מהרה הרגישה את זרועותיו סביב מותניה,מחבקות.

"אני יודעת מה שכחתי" חייכה מסתובבת אליו ומניחה את זרועותיה סביב צווארו. "ואני אפצה אותך "לחשה לאוזניו,מתקרבת אליו עד שיכלה להרגיש את חום גופו. היא ידעה שהוא מצפה לנשיקה סוחפת והחליטה לייבש אותו קצת בנשיקה חמימה על הלחי.

"זהו?" שאל והחזיקה את עצמה שלא לצחוק בפניו.

"טוב,נו,נפצה אותך בעוד אחת" חייכה ונשיקה אותו על צד הלחי השנייה.

"זה משחק?" הצמיד אותה לקיר. "כי אם כן,אז עכשיו תורי" לחש לאוזניה תחילה מנשק אותה נשיקות קטנות על הצוואר ואז לאט- לאט סחף אותה לנשיקה ארוכה בשפתיים.

"אני אוהבת את המשחק הזה" צחקקה כשהתנתקו השניים מהנשיקה.

באותו זמן,אך במקום אחר מצאה את עצמה נוגה עוברת במסדרון של משרדה במטרה למלא את כוס הזכוכיות במים הקרים כשהופתעה לראות בדיוק באותו מקום את ג'ון ואחת העובדות הבלונדיניות מפלרטטים.

"אז..מה אתה אומר? תרצה לבוא אליי?" חייכה הבלונדינית ושידרה לעברו רמזים רבים למדיי.

"אני אחשוב על זה" החזיר ג'ון בחיוך ממיס.

"אין בעיה" השיבה בחיוך,מפנה אליו את גבה ומתרחקת,אבל לא לפני שנשקה לו על הלחי.  

"אני תוהה לעצמי על מה אתה חושב כרגע על צבע החזייה שלה או על צבע התחתונים" עקצה נוגה בעוד שהיא ממלאה מים בכוס.

"תאמיני לי,את לא רוצה לדעת" החזיר ג'ון מתקרב אליה.

"יש לך הרבה הצעות,אה? בטח קשה לעמוד בפניי כולן..." עקצה שוב.

"אני מסתדר" החזיר שוב מחייך,דבר שגרם לה להתעצבן יותר. היא לא הבינה למה היא כל-כך מנסה לעקוץ אותו או מתעצבנת...אבל משהו הפריע לה,הטריד אותה בזה.

"יפה לך" החזירה ולא נשמע כל-כך שמחה בשבילו בעוד שבלגימות מהירות היא שתתה את המים,מרגישה את מבטיו של ג'ון נעוצים בה.

היא הניחה את הכוס על השולחן,ממהרת לחזור למשרדה,אך כשסחרחורות חזקה תקפה אותה זה לא היה כל-כך אפשרי.

"נוגה,את בסדר?" שאל ג'ון ומבט מודאג ניכר על פניו בעוד שהיא אוחזת בראשה.

"כ-כן.."שיקרה ומעט מעדה,אך למזלה,ג'ון אחז בה.

"אני לא חושב ככה" מלמל

אופל מצאה את עצמה הולכת במסדרון של סוכנות "אודם" לכיוון חדר האיפור,שם ראתה את אמה בוחנת את עצמה במראה.

"אמא,אני צריכה לדבר איתך" סגרה אופל את הדלת.

"דברי" החזירה בתיה בקלילות,אפילו לא מעיפה מבט לעבר אופל שבפתח הדלת בעוד שהיא מורחת על שפתיה אחד מהגלוסים השקופים.

"זה על אבא..אני יודעת הכול" התחילה אופל לספר,לא לפני שלקחה נשימה ארוכה.

"מ-מה?" מלמלה מסתובבת לכיוונה כשהגלוס שעד לפני רגע בתיה אחזה בידה נפל על השולחן.

"אני יודעת הכול" חזרה על המשפט שוב,אך הפעם ביותר ביטחון.

"מה זאת אומרת,אופל? זה לא מצחיק,אל תעבדי עליי" סירבה להאמין לדבריה,אך כעבור מספר שניות של שתיקה ופנים הרציניות של אופל שלא הראו שום סימן של בדיחה,לא הייתה לא ברירה,אלא לקחת את זה ברצינות "מה...איך את יודעת?" שאלה

"זה לא משנה עכשיו" השפילה את ראשה. "אני רק רוצה למצוא את מה שאז הם ניסו למצוא ולא הצליחו" הוסיפה בנחישות.

"אופל,אל תדברי שטויות" התקרבה אליה אמה.

"לא באתי לבקש ממך רשות או משהו כזה,אני רק אומרת לך,קובעת עובדה" אמרה. היא הרגישה שמלכתחילה אמה לא הייתה תומכת בה,אז זה לא הפתיע אותה כל-כך והאמת,זה גם לא שינה לה כלום. היא הולכת למצוא את זה,לא משנה מה.

"את לא יודעת מה את מדברת עכשיו"

"אני יודעת טוב מאוד" החזירה מפנה אליה את גבה,מתרחקת ויוצאת מהחדר.

גם משי מצאה את עצמה הולכת במסדרון של סוכנות "אודם",אבל למטרה אחרת-נפתלי.

בגלל שלא ענה לשיחות הטלפון שלה,הצטרכה להסביר לו את העניין פנים מול פנים.בתנועה אחת מהירה היא דפקה על הדלת,מחכה לתשובה.

"כנסי,ליז" צעק. 'בטח חושב שזאת המזכירה שלו' חשבה לעצמה,אך זה לא מנע ממנה לפתוח את הדלת ולהיכנס.

"זאת משי" תיקנה אותו.

"משי?! מה את עושה פה?!" שאל ומשום מה נראה מבוהל עד כדי כך שצבע פניו החוויר כאילו ראה רוח רפאים.

"לא נסעתי" התקרבה אליו

"כן,אני רואה!"הרים את קולו "למה?" הוסיף שואל בעוד שהיא מניחה את הכרטיסים על השולחן.

"אני...אני פשוט לא יכולה." מלמלה "מצטערת" הוסיפה

"אני ל-"

"נפתלי,אתה לא מאמין" נפתחה לפתע הדלת,קוטעת את דבריו של נפתלי.

משי הופתעה לגלות שבפתח הדלת עמד משה,אך מה שעוד יותר הופתעה לגלות זה את הקעקוע שעל זרועו בצד ימין.

אותו קעקוע שראתה לפני שהותקפה באותו לילה.

"זה אתה.." מלמלה מבוהלת.

"מה לכל הרוחות?" צעקה לי כשהתנגשה בגוף זר.

"מצטערת" מלמלה ולא לקח הרבה זמן ללי להבין שזאת אופל אשר התנגשה בה. . סערת הרגשות בו אופל הייתה נמצאת באותם רגעים היו שקופים לכל עין ונתנו יתרון משמעותי ללי.

"זה בסדר" חייכה חיוך מזויף,מאולץ בעוד שהיא עוזרת לה לאסוף את הניירות שנפלו. 'זה הזמן' חשבה לעצמה ובין כל הניירות שהכניסה לתיקה של אופל היה גם הצמיד של אמה.

כולם ידעו שהצמיד הזה חשוב ללי וכולם ידעו כנראה בקרוב מאוד שאופל גנבה לו אותה אחרי שלי הצליחה להפליל אותה.

'כמה שהולך להיות לך רע' חשבה לעצמה.

"מממ...תודה" החזירה אופל ספק מופתעת מהעזרה של לי וספק חושדת.

"אין בעד מה" חייכה "לא ציפית לזה,נכון?" הוסיפה שואלת.

"אפשר לומר" הודתה אופל.

"תקשיבי,אופל" אמרה "אין סיבה שיהיה בנינו שנאה או מה שזה לא יהיה,באמת" הוסיפה.

"את צודקת" הסכימה אופל. "דף חדש?" הציעה.

"דף חדש" החזירה לי.

חג שמח ! 

מקווה שאהבתם,

עד לפעם אהבה,

אוהבת,

שושה 33>