"נראה לך שזה קשור לנבואה?" שאל,סקרן.

"אני מקווה" אמר בעוד שהוא מרים את כוס הזכוכית "תישאר פה בשקט,מצידי אפילו אל תנשום,אבל רק אל תרעיש" הוסיף ויצא מהמטבח,לא לפני ששלח לעברו מבט מזהיר.

הוא לא ידע כמה דברים השתנו מאז שיצא מהחדר והשאיר את אופל לבדה.

"הדרך לאושר-במרחק נגיעה"

פרק 40

"אופל,מה את עושה?" שאל יוני מבוהל כשהבחין באופל אוחזת ביד אחת במפתח וביד השנייה בתמונה הממוסגרת שלו עם אביה.

"איך אתה קשור לאבא שלי? ומה המפתח הזה עושה אצלך?" הציפה אותו בשאלות. תחושת בלבול עופפה אותה והיא הייתה מופתעת למדיי מהמתרחש,דבר שהגביר בה את הרצון למצוא תשובות.

"אני מציע שנישב" ניסה לשמור על קור רוח.

"אני מציעה לך לדבר" עקצה בחוסר סבלנות.

"איך שאת רוצה" התיישב על הכיסא,לוקח נשימה ארוכה לפני שהתחיל לספר  "אני ואבא שלך היינו חברים טובים" הסביר. הוא לא שיקר כשאמר את זה. הם באמת היו חברים טובים עד שמריבה בניהם הפכה אותם לאויבים מושבעים,ואת זה כמובן הוא לא התכוון לספר לה והחליט לדלג על הפרט החשוב הזה.

"לפני מותו הוא השביע אותי לשמור עלייך,ולשמור את המפתח עד שתהיי גדולה מספיק." שיקר.

"זה לא יכול להיות" מיהרה לשלול את דבריו "אני מצאתי את המפתח עד לא מזמן בבובה שבבית שלי עד שאימא שלי לקחה אותו,כמובן זה קרה לפני שנזכרתי בהכל"

"אה.." גמגם "זה...זה בגלל  שבתיה נתנה לי לשמור אותו מחשש שאת תמצאי אותו שוב,את בטח יודעת שהיא לא כל-כך תומכת בזה שאת רוצה להיזכר בעבר" המשיך לתרץ ולשקר בלי להניד עפעף,אך מסתבר שאופל התמימה אכלה את כל השקרים ואף בלעה אותם.

משום מה דבריו באמת נשמעו לה כהגיוניים.

"הבנת?" שאל בעוד שהיא מהנהנת בראשה "רק אל תספרי לבתיה על מה שקרה פה,טוב?" ביקש. הוא ידע שמספיק ותפלוט מילה לאמה,בתיה על השיחה הזאת הוא יסתבך כהוגן.

"למה?" לא הבינה.

"כי זה ברור מאליו שאמך תתנגד לרעיון ותמנע ממך לבוא לכאן שוב ולהיזכר" מצא את הסיבה ההגיונית ביותר.

"טוב" אמרה בקלילות כשהיא שקועה בלהסתכל על התמונה שלו עם אביה. אין ספק שאת העיניים הכחולות היא ירשה מאביה ואף תווי הפנים שהיו כה דומות לשלה במפתיע.

היא כל-כך רצתה לחזור לילדות שלה ולרגע שבו אביה חיבק אותה לפני שינה או הרים אותה על גבו,נותן לה תחושת ביטחון והגנה.

כל החיים שלה הכירה רק מה זה אמא,וללא ספק היה חסר לה אבא.

"נוגה,אני מצטער על אותו היום...את יודעת,שהלכתי...או שיש לומר ברחתי." אמר ונזכרה בשתיקה המצמררת אחריי שסיפרה לו על ההיריון הלא מתוכנן ואף ההרגשה הנוראית שאחריי,אך למרות הכול היא הצליחה להבין אותו.

"זה בסדר" חייכה מעט ושתיקה מביכה השתלטה. אף אחד מהם לא העיז להתחיל לדבר על הנושא שבשבילו נפגשו..כל-אחד חיכה לצעד של השני.

"נוגה,אני לא יכול..." פלט שחר,מפר את השתיקה " שנינו נמצאים בשלבים אחרים בחיים,במקומות אחרים..אני נשוי זה פשוט.."

"לא מתאים?" השלימה את המשפט. ספק שואלת ספק עונה.  היא רצתה להגיד לו 'למרות שהיית נשוי זה לא מנע ממך לעשות את כל מה שעשית' אך שתקה והעדיפה לשמור את זה לעצמה.

"בדיוק" יישר אליה את מבטו "אז...אנחנו חושבים אותו הדבר?" שאל בהיסוס וראתה בעיניו כמה קיווה לשמוע תשובה חיובית.

"כן" ענתה לאחר מספר שניות של מחשבה "אני אעשה הפלה" הוסיפה בכאב.

בין ההיגיון ללב היו פערים רבים..הם לא חשבו אותו הדבר,ובזה אין ספק.

ההיגיון טען "אין לך תמיכה,את לא מוכנה לזה!תפילי!" והלב..הלב עם כל הקשיים רצה את זה בכל זאת.

"תגיד אתה בסדר?!" צעק אושר על יוני לאחר שאופל הלכה."מה חשבת לעצמך כשהנחת תמונה שלך עם אבא של אופל בשידה כשהיא באה לכאן!?" המשיך.

"העיקר שהכול בסוף הסתדר,אז למה לבכות על חבל שנשפך?" אמר באדישות וקלילות שהפתיע את אושר ההיסטרי בעוד שהוא מתיישב על הכיסא.

"הסתדר?! היא לקחה את המפתח בגלל הטמטום שלך!" המשיך להרים את קולו כשהוא הולך מצד לצד.

"אולי תשתוק כבר?" הדליק יוני סיגריה "יש לי כבר תוכנית איך להחזיר את המפתח אלינו...תסמוך עליי" הוסיף בעוד שהוא שואף ונושף את עשן הסיגריה.

"ראיתי איך אפשר לסמוך עלייך" סינן

באותו זמן אך במקום אחר משי מצאה את עצמה ברחוב עם מחשבות מטרידות שעברו בראשה ולא נתנו לה מנוחה.

"הו,יופי" התעצבנה כשגשם חזק החל לרדת בדיוק כשהיא לא מוכנה אליו 'אני שונאת אותך מרפי' חשבה לעצמה.

"סליחה" קול זר פנה אליה.

"אני ממהרת,מצטערת" מיהרה להיכנס מתחת לאחד הבתים עד שהגשם ייחלש,אך אותו איש אחז בזרועה,עצר אותה ומנע ממנה להמשיך.

בתנועה מהירה ומבוהלת היא הסתובבה לאחור וגבר בשנות העשרים לחיו התגלה לפנייה.

"אממ...אני מכירה אותך?" שאלה,משתחררת מאחיזת ידיו.

"לא,אבל אני מכיר אותך" ענה בביטחון ופחד השתלט עלייה.

"היי לך" חייכה אופל כשנכנסה לדירה וראתה את תומר צופה בטלוויזיה. בתנועה מהירה היא הוציאה את המעיל,מניחה אותו על המתלה ומתקרבת אליו.

"היי לך בחזרה" חייך בעוד שהיא מתיישבת לצידו.

"את נראית מוטרדת" הסתכל עלייה. הוא תמיד ידע איכשהו מה עובר עלייה ולקרוא אותה כמו ספר פתוח.

"ועייפה" השלימה את המשפט,מרשה לעצמה להניח את ראשה על כתפיו החסונות. "עייפה מלגלות עוד ועוד דברים" הוסיפה מלמלת.

"יהיה בסדר" אמר בביטחון,עוטף אותה בזרועותיו בחיבוק מחזק. היא אהבה שתמיד ידע להגיד את המשפט הנכון בזמן הנכון,אך יותר מכל היא אהבה את החיבוק הזה,ההרגשה הזאת בין זרועותיו,למרות הפחד שעופף אותה.

הפחד שכל מה שהיא מרגישה עכשיו יהפוך מאהבה לאכזבה היה גדול מדיי.

"אני מפחדת" לחשה כשהיא שומעת את פעימות ליבו זה אחר זה ובאצבעותיה העדינות טיילה על בטנו..עולה ויורדת,מלטפת.

"מהרעמים?" גיחך כשבדיוק נשמע רעם ולאחריו נראה ברק.

"מאהבה" אמרה והסתכלה על החלון שהשקיף את הגשם החזק ואת טיפותיו שנפלו על החלון. זה היה הגשם הראשון השנה,וכמו תמיד היא התרגשה אך הפעם...הפעם היא התרגשה במיוחד כי היה לצידה מי שיחבק אותה.

מי שישמע את טפטוף הגשם ואת הרעש של נפילתו על המדרכה או את ריחו הטהור,ריחו הנקי..הטבעי כל-כך ואף ירגיש את משבו הקריר.

"למה?" לא הבין.

"כי אהבה היא כמו הגשם..יכולה לבוא פתאום בסערה לא צפויה ולהרוס הכול" הסבירה . המשפט הזה ביטא את רגשותיה,כי בדיוק כמו בסערה לא צפויה יכולה לבוא האכזבה מאהבה ומזה כל-כך פחדה.

"תמיד חשבתי שאומרים שאהבה היא כמו הגשם הראשון שראית בחייך...טהור ואמיתי" צחקק.

"טוב,זה במובן הטוב של המילה אהבה" חייכה והתכרבלה בפוך הנעים שחימם אותה.

"וזה המובן שבו את צריכה להסתכל על הדברים" החזיר.

"היא כל-כך דומה לה" מלמל נפתלי לאחר שמשי יצאה ממשרדו.

"היא כל-כך הולכת לגלות אותי" החזיר משה הולך מצד לצד. "אתה חייב לעשות משהו"

"אתה חייב להירגע ולהפסיק להסתובב כאן כמו איזה סביבון"

"אל תעצבן אותי,נפתלי" מיהר לאיים "אל תשכח שאם היא תגלה אותי היא גם תגלה גם אותך...אנחנו באותו סירה,אז כדי לך להתחיל לחשוב איך אנחנו יוצאים מהצרות שנקלענו אליו"

"יש לך רעיון?" נאנח נפתלי,מבין כמה דבריו נכונים.

"לא,אבל יש עוד לילה ארוך לפנינו" ענה,מתיישב על אחד מהכיסאות במשרדו.

לי מצאה את עצמה במפתיע עומדת בפתח הדלת של דירתו של תומר על מנת לבצע את התוכנית לה חיכתה כל-כך-להפיל את אופל.

בחוסר סבלנות היא דפקה שוב על הדלת.

"לי?" הופתע תומר למצוא את לי בפתח הדלת.

"זאת אני" חייכה בביטחון בעוד שהיא נכנסת לדירה בלי רשות או בלי להוסיף מילה.

"לי..אני חושב שכדי שת-" מיהר תומר להחזיר.

"אל תדאג זה לא ייקח הרבה זמן" קטע אותו. "רק רצית-"

"רצית מה?" הפעם קטעה אותה אופל שבדיוק חזרה לסלון והופתעה לראות את לי.

 לא להאמין שזה כבר פרק 40..עבר כל-כך מהר,לא? (=

 מצטערת שלא עניתי שוב על התגובות,אבל אני אמצא את הזמן לענות לכלום...

מקווה שאהבתם ומצטערת שזה קצר (אני אפצה בהמשך  )

עד לפעם הבאה,

אוהבת מלא,

שושה33>